בסיום המפגש ביקש הנשיא ג'ו ביידן מחברי הפמליה הישראלים והאמריקנים להשאיר אותו ואת נתניהו לשיחה בארבע עיניים. כשאלה עזבו וכל אחד התרווח בכיסאו, הצביע הנשיא על קופסת עץ ובה סיגרים קובניים. "אתה רואה נתניהו, עכשיו מותר לאמריקה לייבא אותם מקובה. אלה "רומיאו וג'ולייט". קוראים להם הצ'רצ'לים. הרשיתי לעצמי לשים אותם בחדר הסגלגל ולפני עוזבי את התפקיד אני מפר איסור של עישון - לכבודך ". "אני מודה לך מאוד הנשיא מעומק הלב על המחווה. באמת לא עישנתי מזמן את הסיגר הזה כי הוא יקר ו...אין מתנות", אמר נתניהו תוך קריצת עין. "העונג הוא שלי", אמר הנשיא ונתן לנתניהו את ה"גיליוטינה" זאת שצובטת את הפיה בקצה הסיגר ולאחר שנתניהו שם אותו בין השפתיים ביידן הדליק את הסיגר בגפרור עץ ארוך. התיישב על הכיסא, נתן מבט נוקב בנתניהו ואמר: "אני אשב כאן בבית הזה עוד כחצי שנה, ומלבד מילוי תפקידי כנשיא אני פטור מכול מיני שיקולים פוליטיים לקראת הבחירות. אשר לך, אינני יודע אם תבוא עוד פעם אלי בתפקידי כנשיא. אולי תבוא לקאמלה. לכן מה שאני אומר לך זה מהלב. ומשהו שטוב למדינת ישראל שלקיומה וביטחונה אני מחויב, וטוב גם לך נתניהו". "כולי קשב", אמר נתניהו בחיוך רחב. ביידן הצביע על עצמו ואמר: "תראה נתניהו, אתה יודע שרציתי להמשיך עוד קדנציה כנשיא, אבל בסוף החלטתי שעדיף שאני אכנס להיסטוריה כי בהסתלקותי שלי מן המרוץ לנשיאות העם ואני, בסופו של יום, ראינו זאת כצעד לטובת אמריקה והאומה תזכור לי זאת. גם אתה יכול." נתניהו שינה תנוחה, שאף מהסיגר ואמר "אתה חושב ככה? הרי מה שאני עושה - למען העם והמדינה אני עושה", הוא הפטיר. ביידן חייך חיוך רחב נגע בכתפו של נתניהו ואמר לו Bibi cut the crap for heaven sake אשר בסלנג הישראלי יהיה למען השם - דחילאק עזוב את הבולשיט. "אוקי, אוקיי "השיב לו נתניהו, "אז אמור לי איך אתה רואה אותי נכנס להיסטוריה." "אתה יודע איך. גומר את המלחמה בעזה, מחזיר את החטופים, חותם הסכם עם החיזבאללה לשקט בגבול הצפוני, תומך בהקמת גוף שיהיה אחראי על ניהול הרצועה וזה לא יהיה אבו מאזן, שגם אני לא רואה בו שותף, אלא מנהיג פלשתיני אחר ועוד שותפים ערביים. עושה חוזה שלום עם סעודיה ו... אולי תקבל פרס נובל לשלום." "אדוני הנשיא מלחמה לא גומרים ככה יש ג...." ביידן הפסיק אותו." נתניהו ידידי, אם אתה תכריז שהמלחמה נגמרה אז המלחמה נגמרה, הבייס שלך יגיד אמן והאופוזיציה תתמוך". "כן אדוני יש אבל יש לי מחויבות לשותפים בממשלה ואתה לא יכול להפר הסכמים. לך אדוני הנשיא אין בעיה עם הסכמים", אמר נתניהו והוציא ענן כחול של הסיגר. "נתניהו ידידי! אנו כאן, אתה ואני, ואל תספר לי סיפורים שיש לך בעיה עם אלה, איך קוראים להם, אני לא רוצה שוב ליפול בפח, על שאני משבש שמות." " אני לא אגלה", אומר נתניהו. "נכון אתה לא תגלה", אומר לו ביידן בחיוך ממזרי, "אלה חוגים יודעי דבר, אם זה ישרת אותך. אז תזכיר לי איך קוראים לזוג הזה, שאימצת? "קוראים להם בן-גביר וסמוטריץ", אמר נתניהו. "נכון, נכון". כך אמר ביידן. "אתה יודע מה אמר הנשיא לינדון ג'ונסון לראש הממשלה שלכם לוי אשכול כשהאחרון בילה בחוותו בטקסס ואשכול הסביר לו תסבוכת פוליטית בבית?" נתניהו מנסה להזכר בביקור ואם הייתה איזו אמירה, וביידן ממשיך. "אל תטרח אני לא בטוח שזה הופיע בעיתון. הוא אמר לו if you catch them by the balls their heart and mind will follow. אם תתפוס אותם בביצים ליבם ומחשבתם יהיו איתך. אם הם יפרקו את הממשלה הם גמרו את התפקיד שלהם לא רק אצלך אלא לתמיד. הם, וסליחה שאני פוגע בשותפים, ייכנסו בכול מקרה לפח האשפה של ההיסטוריה. אתה תיכנס להיכל המוזיקה של שטוקהולם שם מכריזים על פרסי נובל. מה אתה אומר נתניהו?" נתניהו נראה המום, כמחפש מילים לענות לביידן, הסתכל על השעון והפטיר: "אדוני הנשיא. אמרת דברים חשובים וכשאלו נשמעות מפיו של הנשיא האמריקני הציוני הגדול ביותר, וידיד שלי עשרות שנים, אני יודע שדבריך כנים. תן לי לחשוב." "נהדר נתניהו. לחשוב אתה יודע. אתה צריך גם לתת ביטוי למחשבות וגם את זה אתה יודע. אולי שנינו ביחד נזכה לפרס כמו רבין ועראפאת". הנשיא קם טפח על כתפו של נתניהו ואמר "נתניהו אל תחמיץ. זה פעם בחיים שכוכב זה מאיר לך." נתניהו סובב את ראשו תפס את הנשיא בשתי ידיו, כלא מאמין לדברים שהוא שומע. ועל זה הוסיף הנשיא ביידן. "ולמי שמקבל את פרס נובל לשלום גם אלוהים סולח, שלא לדבר על העם שלך שישאו אותך על כפיים". נתניהו רוצה לשאול על מה יש לסלוח אבל עוצר. השניים התחבקו ונתניהו יצא מן החדר, שם פגש את חברי המשלחות של ארה"ב וישראל וגם שרה הייתה שם. היא ניגשה וחיבקה אותו ולחשה לאוזנו:" איך היה?". נתניהו לחש לה חזרה "רוצה לטוס לשטוקהולם ב"כנף ציון?" שרה עוצרת נשימה, ואחרי הרהור קצר חיוך משתפך על פניה והיא אומרת לו בלחש "ונראה את הסמולנים שוב מותחים ביקורת על הטיסה".