בימים אלו שאנחנו חווים את הצלקות של הטבח האימתני שנעשה במאות יהודים ביום שמחת תורה, נקלענו למציאות חיים מדממת, הקוטלת חיים יפים כבר 323 ימים. ניתן למצוא נחמה קלה בהתרפקות על הפטרת השבוע, הנלווית לפרשת "ראה". ההפטרה שלנו היא רגע של מרגוע בימים רוויי צלקות של גליל שרוף, דרום דרוס ורבבות תושבי מדינת ישראל העקורים מבתיהם ואינם יודעים איך ייראה המחר שלהם. ההפטרה היא רגע של מרגוע לכאב, כי הפקרנו כבר 323 ימים עשרות מבני עמנו הנמקים במנהרות האופל בעזה, חלקם ירויים בגופם צרורים בשקי אשפה וחלקם חיים וירויים בנפשם. ההפטרה היא מספר ישעיהו נ"ד פס' י"א עד נ"ה פס' ה'. זו הפטרה שלישית מסדרה של שבע הפטרות מספר ישעיהו. ההפטרה הראשונה, שהיא ביטוי עז של נחמה ונטיעת תקווה קראנו בשבת הראשונה אחרי ט' באב, את ההפטרה השביעית נקרא ערב ראש השנה. מי ייתן ונטיעת התקווה בהפטרות הנחמה תקרום עור וגידים בחיי הנמקים במנהרות החושך בעזה ובחיי הרבבות שאין להם בית לחזור אליו בגליל ובנגב. המשותף לשבע ההפטרות בא לידי ביטוי בכאבו של הנביא ישעיהו, הרואה את עם ישראל בגולת בבל שבוי בייאוש ובהעדר אמונה ותקווה לנוכח אירועי החורבן וההרס, שפקדו את מכורתו ב-586 לפנה"ס. לנביא כואב שעם ישראל חש תחושות השפלה של הימצאות בתחתיות השאול בגולת בבל, כשכל הודו והדרו הלאומי נרמסו תחת רגליה של קלגסות בבלית. לעם החש השפלה אומר הנביא ישעיהו בפרק נ"ד פסוק י"א: "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחֲמָה הִנֵּה אֲנִי מַרְבִּיץ בַּפּוּך אֲבָנַיִך וְיִסַּדְתִּיךְ בְּסַפִּירִים" ההדר וזקיפות הקומה הלאומית עתידים לשוב לעם ישראל עת יבנה את ביתו הלאומי השני בעקבות הצהרת כורש בשנת 538 לפנה"ס, המתירה לעם ישראל לחזור לארץ ישראל. כשאני קורא את הפסוק הציורי הפותח את ההפטרה, אני רואה התייחסות לשבר הפוקד את עם ישראל מיום 7 באוקטובר 2023, המבקשת לעודד את "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחֲמָה". בפסוק הזה למעשה הנביא ישעיהו ביקש לעודד עם שבור, החש שֶׁבֶר גדול אחרי שבבל רמסה את מכורתו. הנביא פונה לעם החש שהוא בבחינת "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה", חש תחושת עוני באובדן כבודו הלאומי. לעם הזה ביקש הנביא לטעת תקווה "הִנֵּה אֲנִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ". ההדר הגזול יוחזר למקום הראוי לו עם שיבת עם ישראל לציון. מִי יִתֵּן וּבַיָּמִים הַקְּרוֹבִים יֻרְבַּץ בַּפּוּךְ גָּם הַגָּלִיל הַשָּׁרוּף וְהַדָּרוֹם הַדָּרוּס, וְהָעֲנִיָּה הַסֹעֲרָה, מְדִינַת יִשְׁרָאֵל, תְּנֻחַם וּתְחֻלַּץ מֵהַמְּצִיאוּת הַמְּדַמֶּמֶת. את העם המדוכא היושב בגולת בבל, שעולמו הרוחני קרס ונחרך, מבקש הנביא ישעיהו לעודד בתיאור המרגש את השומעים בפסוק י"ג בפרק נ"ד, בו הוא צופה לו עתיד רוחני רווי עושר תכני ערכי "וְכָל-בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנַיִך". ישעיהו כואב את המציאות, שרבים בגולת בבל אבדה להם הנכונות לעבור שוב את פגעי המדבר האימתני, המפריד בין בבל לישראל. הנביא שם לעצמו כיעד שחובה לממשו - להסיר את גילויי הרתיעה לצאת מגולת בבל למרות המדבר האימתני המצפה להם. לכן במיוחד בהפטרות קודמות הוא תאר שינויים שיחולו באיתני הטבע המדברי כדי להקל על עם ישראל השב לציון -"...וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר" (פר' מ', פס' ג'). מִי יִתֵּן וְגָם הַיּוֹם הֶעָקֹב הַמְּדַמֵּם בִּמְדִינַת יִשְׁרָאֵל יֵהָפֵך לְמִישׁוֹרֵי חַיִּים פּוֹרְחִים וּשְׁלֵוִים. ישעיהו כואב גם את הדלות, שהיא מנת חלקם של הגולים, להם הוא אומר: "הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כֶּסף לְכוּ שִׁבְרוּ וְאִכְלוּ וּלְכוּ, שִׁבְרוּ בְּלֹא-כֶּסֶף וּבְלֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב (פר' נ"ה, פס' א') בכך הוא ממשיך את הקו שכבר ביטא בהפטרה בשבוע שעבר - "לא יִרְעֲבוּ וְלֹא יִצְמָּאוּ". יתרה מזאת הדרך במדבר לעבר הגאולה תהיה כשכוח אלוקי "יְנַהֲגֵם ועַל-מַבּוּעֵי מַיִםיְנַהֲלֵם." (פר'מ"ט, פס' י') אודה, שריגשה אותי כמיהת הנביא ישעיהו, שבניית הבית הלאומי השני תבוסס על נדבכי יסוד לאומיים, שכל הווייתם נושמת ערכי צדק סוציאלי וערכי שוויון חברתי, שבא לידי ביטוי בפרק נ"ד פסוק י"ד: "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנִי". אני מאחל לביתנו הלאומי השלישי, שייושמו בנדבכי קיומו ערכים של צדק סוציאלי. כך נמשיך לממש את משאלת הנביא לבסס את קיומנו על ערכי הצדק, שבעקבותיהם יוחזר לנו ההוד וההדר - "וְשַׁמְתִּי כָּדְכֹּד שִׁמְשׁוֹתַיִךְ, וְשַׁעֲרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדַּח וְכָל-גְּבוּלַיִךְ לְאַבְנֵי-חֵפֶץ" (פר' נ"ד פס' י"ב).ישעיהו מבהיר שבבית הלאומי השני חייב להיות שילוב של הדר חיצוני עם ביסוס תכנים מוסריים, שיתבטאו ב"רַחֲקי מֵעֹשֶׁק". נדבכי הצדק בבית הלאומי השני יהיו איתנים ויציבים, נדבכים אלו של צדק ומוסר חברתי מחובתנו לבסס גם אנחנו, הבונים את ביתנו הלאומי השלישי, במיוחד בימים שרבים הם האויבים המבקשים להכחידו. רק בכוח האחדות והשמירה על ערכי השוויון החברתי נוכל להיות החומה הבצורה שתשמור על קיומיות לאומית יהודית בארץ מכורתנו.