לא רבים זוכרים שלפני 57 שנה ישראל לא שלטה ביהודה ושומרון. למרות זאת - לא הייתה קיימת בחבלי ארץ אלה מדינה פלשתינית. בעצם, מעולם לא הייתה ישות עצמאית כזאת. השטחים הללו היו הגדה המערבית של ממלכת ירדן, אז איש לא דרש את עצמאותם או שחרורם. המלך חוסיין שלט בגדה ביד רמה. כל הרמת ראש או ניסיון למרידה במלוכה ההאשמית דוכא מיד ביד קשה על-ידי הלגיון הירדני, בלא רחמים. בפרוץ מלחמת ששת הימים, עשה המלך את טעות חייו, הצטרף לצבאות מצרים וסוריה. מאזור קלקיליה הירדנית ירו תותחי הליגיון פגזים לעבר תל אביב. קיבוץ בחן ספג הפגזות קשות. הסכנה הגדולה ביותר הייתה - ביתור ישראל לשניים. הן רק כעשרים ק"מ מפרידים בין טולכרם לנתניה. שלושת הצבאות הערביים נהדפו לאחור. ישראל כבשה את סיני ועזה, את הגולן ואת חבלי יהודה ושומרון. זה היה הגדול בניצחונותיה על אויביה. השאר הוא היסטוריה. תזכורת לימים ההם, לסכנה החוזרת לעצמה, האורבת למדינה, המסכנת את שלמותה, ניתנה באחרונה ליד בחן, בשלט חדש שהציבה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ליד אתר ההנצחה ללוחם שנפל במלחמה הנוכחית, בן הקיבוץ סרן אסף מסטר ז"ל. לזכרו הקימו חברי היישוב את "מצפה אסף". ממנו נשקפת ממזרח גדר ההפרדה בין ישראל לשומרון, וממערב מונחת כמו על כף היד שפלת החוף עד הים. המבקר במצפה לעת ערב יכול לצפות באחת משקיעות השמש היפות ביותר בארצנו. יופי זה גם מתעתע. אי-אפשר שלא לחשוב, במיוחד כאן, על הסכנה האורבת בימים אלה לשלום המדינה, על החשש שמא גם מקו התפר תבוא הרעה. אני קורא בשלט המרשים, בעל המסר החשוב שהציבה כאן המועצה לשימור אתרי מורשת, וכותרתו: "המותניים הצרים של מדינת ישראל". כינוי זה נובע מממדי הרוחב הצרים של שטח המדינה בתחום שבין חדרה לתל אביב, בין גבולות הים התיכון ממערב לבין השומרון, שהיה בשליטת ירדן בין 1949 ל-1967 ממזרח. ממדי "המותניים הצרים", 20-14.5 ק"מ, נקבעו בהשפעת הסכם שביתת הנשק עם ירדן ועל סמך הישגיהם הצבאיים של לוחמינו במהלך מלחמת העצמאות. אז הגיעו כוחות צבא עירקיים לכפר הערבי קאקון, ליד היישוב גן יאשיה ונהדפו על-ידי חטיבת אלכסנדרוני. עוד נכתב בשלט כי "המותניים הצרים" היוו סיכון אסטרטגי לישראל, בשל האפשרות שכוח צבאי עויין מן השומרון, יגיע במהירות אל חוף הים וינתק את הקשר היבשתי שבין צפון הארץ לבין מרכזה ודרומה. קיבוץ בחן היפהפה הוא היום ישוב קהילתי משגשג, עם איכות חיים גבוהה. הוא ממוקם כידוע במזרח עמק חפר, ואם תרצו - בנקודה המזרחית ביותר של אותם "מותניים צרים" היסטוריים. שהרי מאז מלחמת הישע של 1967 נמחקו ה"מותניים" הללו והאיום כביכול הוסר. האומנם? לבחן ולבת-חפר יש גם שכן. אומנם הוא נמצא מעבר לגדר המערכת, אבל האיום ממנו גובר מיום ליום, הופך למוחשי. תושבי קו התפר פחות שלווים. שומעים כמעט מדי ערב את פעולות הצבא בטולכרם שהפכה למעוז החמאס. ממנה פולשים פלשתינים לתחומי ישראל, בהם רוצחים מתועבים, מתאבדים שמנסים לטבוח בלב הערים הגדולות כחלק מהמערכה הכוללת שאנו מנהלים היום מול אירן, החמאס העזה וחיזבאללה בצפון. יו"ש שוב בוערת. דרכי השומרון הפכו למסוכנות. זריקת אבנים על רכבים נושאי לוחיות צהובות היא עניין של יום יום וערב ערב. סכנת מוות. בהבדל אחד - השליטה הצבאית בשטח מזה 57 שנה היא של צה"ל, השב"כ, היס"ם. קולות הנפץ הנשמעים תכופות בבתים השלווים של הישובים שלנו הם של כוחותינו וכטב"מינו, העושים יומם וליל לסכל את ניסיונות הפריצה והטרור, למנוע אינתיפאדה שלישית ורצח יהודים. עשרות ישובינו הנטועים ברחבי יו"ש אף הם תורמים להגברת הביטחון. לא כך היה עד 1967 - ולא כך עלול לשוב ולהיות אם הלחץ על ישראל יביא חלילה וחס להקמת מדינה פלשתינית בחבלי יו"ש. רעיון העיוועים הזה של מדינה ערבית בארץ ישראל הוא מבית היוצר של הקהילה הבינלאומית, כולל ארה"ב ידידתנו הגדולה, וגם של חוגי "שלום" בתוכינו הסבורים כי רק סיום ה"כיבוש" יביא מנוחה לישראל. כאילו לקח ההינתקות החד-צדדית לפני 19 שנה מעזה, עם אסון 7 באוקטובר כתוצאה ממנה, לא נלמד. כאילו אינם מבינים שהפקרת השטח ביו"ש לשלטון פלשתיני פירושו חמאס ליד ירושלים, בת-חפר, כפר-סבא, עפולה וכו'. פירושו גם גם איום קיומי לממלכה ההאשמית הירדנית, שכבר כיום למעלה מ-70 אחוז מאוכלוסייה הם ממוצא פלשתיני. לכל השוגים באשליות נאמר בתקיפות: מדינת ישראל לעולם לא תסכים שיהיו לה שוב "מותניים צרים".