נקדים לשקר משני: בתגובתו המפלצתית להחלטת בג"ץ על בחירת יושב-ראש הסביר מלאך החבלה-2 יריב לוין כי לא יוכל לעבוד עם השופט יצחק עמית. (לא יכול, אז שיתפטר!) זריית חול בעיניים. מפני שבהצעת הפשרה שהוא כה גאה בה העלה לוין לפי התקשורת הצעה, ששנה יכהן כיושב-ראש יוסי אלרון ואחר כך עמית. נו, ואחרי שנה לוין יוכל לעבוד עם עמית? מסקנה: או שהוא מבלבל את הראש או שאינו מתכוון לכבד את הצעת הפשרה שלו עצמו. התפוח אינו נופל רחוק מהעץ, כן לא לוין מבנימין נתניהו, אלוף העולם בהתכחשות להבטחותיו. ונקדים לרקע: לוין היה צמית (וסאל) של העבריין דוד אפל. כשהמשטרה האזינה לאפל כחוק בצבצו שיחות מגעילות בינו לבין עושה רצונו לוין. הן נפלו לידיי בשנים בהן הייתי עיתונאי פעיל והראיתי את התמלילים לבכירי הפרקליטות בשנות כהונתו של מנחם (מני) מזוז. אי-אפשר היה לפתוח בחקירה כי בינתיים חלה התיישנות. המקור שלי לא הסכים שאפרסם את המידע בחתימתי מחשש שיגיעו אליו. לפיכך הדלפתי אותו להארץ והוא פורסם בעמוד הראשון. זו ראשית דרכו של מלאך-החבלה-2. נכון שלוין לא רצה לגרום למלחמה, ואפילו אינו האחראי לכך שפרצה. הרי באמת לא יכול היה לדעת כי ההפיכה הפשיסטית-דיקטטורית שלו תיתקל בהתנגדות של מחנה דמוקרטי כה גדול ותוליד הפגנות, שמהן הסיק חמאס בטעות כי ישראל נחלשה וניתן למגרה. אבל אילו היה בעל יושר אינטלקטואלי היה לוין אומר כי הוא מבין בדיעבד שההפיכה השיפוטית שהציג גרמה למלחמה. להווה: ברור לגמרי שהסירוב של לוין לנהל את המערכת המשפטית כתיקנה הוא עיוות זועק לשמיים. (אגב, אם הרוב רוצה הפיכה שיפוטית פשיסטית - מדוע אינו מעביר זאת בכנסת? כי אין לו רוב.) עתה נניח לרגע שבג"ץ טעה. זה קרה וקורה ויקרה. אז מה עושה שר כועס וזועם אבל עם יושרה? חוזר ומכריז כי מערכת המשפט ראויה לדראון עולם, אבל בינתיים - כדי לאפשר את תקינות החיים של האזרחים - הוא חדל מן המשחקים המזוהמים ומכריז מיד בנימה נימוסית כך: ההחלטה גרועה בעיניי, אבל כאזרח שומר חוק אני ניגש מיד לקיים אותה, ובעתיד איאבק להגדיל את הרוב שלנו כדי לשנות את החוק. לכך צריך שר המשפטים להיות הגון ואינטליגנטי ואינטלקטואל. וואו.