אם יש את נפשכם לדעת באיזו מידה ישראל נחשבת כיום כמדינה מצורעת אתם מוזמנים להסתכל בין היתר בלוח הנחיתות וההמראות של נמל התעופה בן-גוריון. במקרה נזקקתי לכך כדי לבדוק את מועד הנחיתה החדש של ילדיי שחזרו מביקור בוינה. הטיסה בחברת התעופה האוסטרית "אוסטריאן איירליינס" בוטלה ולכן הם נשארו בלילה במלון בנמל התעופה של וינה כדי להמריא כעבור יום בחברה אחרת הביתה. התלאות בחברת החלופה הקטנה הם סיפור אחר.
תוך כדי שאני מסתכל על לוח ההמראות והנחיתות אני שם לב שלא רק "אוסטרייאן איירליינס", ביטלה את הטיסה. גם חברות כמו "לופטהאנזה" הגרמנית, "בריטיש איירווייס", "אייר קנדה", "ניפון" היפנית ו"יונייטד" האמריקנית ביטלו את טיסותיהן. לא ראיתי את חידוש הטיסות למשך היממה הקרובה. בין אם הביטולים הם זמניים ובין אם לתקופה ממושכת -הסיבה היא אחת. הטיסות למדינת ישראל אינן בטוחות.
זאת היא אחת התופעות, ולמרות שיש לה השפעה כלכלית ניכרת, מבחינה מדינית, חברתית, תרבותית, מדעית וטכנולוגית היא קטנה לעומת תופעות בולטות אחרות שיש להן השלכות יסודיות על החברה הישראלית ועל המדינה. גורם חשוב מאוד היא התקשורת הבינלאומית, ואיני מתייחס לסיקור הכללי שלעיתים מוטה לטובות הפלשתינים כי הם ה-under dog והמלחמה בעזה הרגה רבבות וכמעט השמידה את "המדינה" שחמאס ניהל, ומיליונים נשארו פליטים בתוך ארצם חסרי כל תזונה מספקת, שירותי בריאות, חינוך, סעד ובעצם הכול, לרבות קושי הקיום הפיזי . ניצחון פסיכולוגי גדול לחמאס.
אני מתכוון למאמרי הפרשנות או לקטעים חזותיים של עיתונאים ואישי מדינה שלא ידועים כאנטי ישראלים, שבהם ישראל מוצגת כמדינה קרתנית, תוקפנית, בלתי הגיונית ושגיונית שמונהגת על-ידי חבורה סהרורית, משיחית, לאומנית וגזענית.
הסיפור חוזר על עצמה וביתר שאת במגעים בין אישיים או במסגרות אחרות עם אנשי רוח, חינוך, חברה, תרבות, אומנות, מדע וטכנולוגיה, שלא לדבר על אישי מדינה, ששואלים אותנו "מה קרה לכם?" הם לא שואלים "מה קרה לממשלה שלכם" ומבחינה מסיימת הם צודקים. אנו חלק ממדינה זאת וגאים על מה שהיא נתנה לנו ואנו נתנו לה ובאמצעותה לעולם.
אנו כה מרוכזים בעצמנו - self centered -והנסיבות לצערנו מסבירות זאת, עד שחדלנו לראות את עצמנו במראה של העולם. מעמדנו במוסדות הבינלאומיים, ובראשם באומות המאוחדות הוא בשפל. חזרנו לאחור כאשר דוד בן-גוריון אמר "או"מ שמום", אבל לא שכח לשלב במגילת העצמאות את אותו ארגון שתמך בהקמת מדינת ישראל". אנו, בעזרת המגלומניים ששולטים בנו, עדיין מאמצים את ה"אום שמום" וגם אחרי המכה שהונחתה עלינו בשבעה באוקטובר אנו מוסיפים לצפצף על עולם שאנו חלק קטנטן ממנו, ואי בתוך עמי ערב, אם נרצה ואם ל
הופעתו השחצנית והעוינת של בנימין נתניהו בעצרת האו"ם בפני אולם כמעט ריק היא עדות מובהקת למצבנו הבינלאומי. הקיטוע הדרמטי של תדרוך עיתונאים לאחר הופעתו בעצרת ושובו המוקדם לארץ ב"כנף ציון" רק הוסיפו לתיאטרון האבסורד. אף שכרגיל הוא רצה להיות בארץ עם החברה כשיכריזו על חיסול נאסרללה, מה שכמובן קרה בהנחייתו כמו כל דבר אחר זאת בשעה שהוא יכול היה להישאר בארץ. אבל זהו נתניהו. חמדנותו גוברת על גורמים אנוכיים אחרים.
אם חפצים חיים אנו כאנשים חופשיים במדינה חופשית שומה עלינו לא רק לפקוח את עינינו ולזקוף את אוזנינו אלא להביא את רוב העם להביט נכוחה על עצמנו ועל האופק מעבר לגבולות ולסלק מאיתנו את כוחות האופל שהביאו אותנו עד כאן. אם נצליח לראות את עצמנו ואת העולם סביבנו כפי שהם במציאות יש תקווה ששוב נראה את האור. הדבר הכי חשוב בשעה כזאת הוא לא להיכנע ליאוש. זהו הנשק האולטימטיבי של הממסד המרושע והאווילי הזה. אסור להיכנע לו.