ב-14/10/2024 פורסם פסק בג"ץ בעניין המינוי הזמני של ד"ר אודליה מינס לתפקיד יו"ר הרשות השנייה. פסק הדין מרסק לרסיסים כל עמדה ועמדה, כל טיעון וטיעון של היועצת המשפטית לממשלה, פסק הדין קורע לגזרי גזרים את חוות דעתה, והוא גם פוסל את העובדה ששללה את זכות היסוד לטיעון משר התקשורת. למקרא פסק הדין הסקתי שהיועצת המשפטית לממשלה לא כשירה לחלוטין לתפקידה. הניסוח של פסק הדין בידי השופט סולברג הוא עדין, כפי ששופטים יודעים להתבטא, אך הדחייה היא גורפת, מכל וכל, מהקצה לקצה, כאילו היועצת המשפטית לממשלה נחתה לתפקידה מעולם אחר, כאילו אין לה כל מושג במה היא עוסקת. מאיגרא רמה לבירה עמיקתה, מעמדת הפרשנית המובילה והמחייבת של המשפט בישראל החלטותיה במקרה הזה מציגות אותה להבנתי כאדם האחרון שניתן לסמוך עליו בפרשנות משפטית. ואיך הדברים האלה קורים? כיצד נבחרת לתפקיד הבכיר ביותר הזה גברת כל כך לא מתאימה לכאורה? ובכן, בואו נחזור מעט לאחור. גדעון סער כיהן כשר משפטים בממשלת בנט/לפיד. הוא הבין איך ניתן לפגוע הכי חזק בבנימין נתניהו. באמצעות מינוי לעומתי של יועץ משפטי לממשלה, סער טמן לנתניהו פח, הביא מועמדת שלא מתאימה לתפקיד, וכל הקורא את פסק הדין בעניין הד"ר מינס מבין זאת כדבר מובן מאליו. אז מדוע לבחור בה? כי התנכלותה לנתניהו בעניין התיקים הפלילים שלו, נראתה לו מובטחת מראש. יו"ר ועדת האיתור, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אשר גרוניס, פסל אותה, טען שאיננה מתאימה, אין לה הכישורים המתאימים בשני תחומים עיקריים של עיסוק היועמ"ש לממשלה, ועם החוסר המשמעותי הזה, כאשר היו מולה מתמודדים עתירי ניסיון, אשר רצו את התפקיד, היא וגדעון סער שגו שגיאה נוראה, הענישו את עם ישראל בעונש קשה ביותר שלא מגיע לו, מאחר שמינו אדם כל כך לא מתאים למשרה הכל כך מרכזית הזו. הכי מצחיקה וכואבת היא הצדקנות וההתחסדות של היועצת בנושאי מינויים כאשר היא עצמה מינוי פוליטי מובהק של גדעון סער (היו עוד שני מועמדים שעברו את ועדת האיתור, עם ניסיון של שנים בעבודת הייעוץ המשפטי לממשלה, וסער בחר דווקא בה) מינוי שכל מטרתו סיכול חזרתו של בנימין נתניהו לשלטון, מינוי אשר נזקו רב עשרות מונים ממינוי זמני מוגבל בזמן של ד"ר מינס, אשת אשכולות עם הניסיון הרב ביותר כחברת מועצת הרשות, לתפקיד מ"מ היו"ר של הרשות השנייה.