הצדעה לעיתונאי ספי עובדיה, שהביא בערוץ-12 ידיעה רבת חשיבות: השרה מירי רגב טסה בעיצומה של המלחמה על חשבוננו לבודפשט, ובהיותה שם ניסתה להימלט פעמיים ממאבטחיה לווינה. מכר ישראלי אלמוני (יש תצלום? ראוי לפרסם) בא לקחתה, אבל המבטחים לא ויתרו. לרגע של שובבות רציתי לכתוב להם: מדוע התעקשתם? הניחו לה לנסוע לבד. ילדה גדולה, על אחריותה. בכלל, זו הזדמנות להקל עלינו את תקציב האבטחה, אולי גם לחסוך במאבטחים לעריק-המולדת שבעיצומה של המלחמה בחר לחיות בפלורידה. עתה ברצינות, השרה הזאת היא רקב ציבורי, ממלכתי, אבל מצויה במקום הראוי לה. היא ראי של הממשלה. הממשלה היא ראי שלה. נכון נהגה המנחה קרן מרציאנו העניינית, שהדגישה כי בתגובתה לא התייחסה רגב לשאלות שהוצגו בפניה. שתיקה כהודאה. שרי הממשלה - בהם תומכי השתמטות החרדים בסיטונות, נבלים בחטאם לצה"ל רוצים להעביר סיוע הומניטרי לעזה. אני בעד. אך הרמטכ"ל הרצי הלוי טוען בצדק כי הצבא סובל ממחסור בחיילים. לפיכך אני מציע כי 40 אלף חרדים צעירים ייצאו מן הישיבות הדחוסות ויחלקו את המזון והתרופות לתושבי רצועת עזה. "צדקה תציל ממוות". זה ייחשב להם כשרות בצה"ל. אבי דיכטר, פעם אדם הגון ועתה קרנף, רוצה לבקש סליחה מגיבור ישראל חסאן דקסה שהפכת לאזרח מסוג ב'? בוש והיכלם, והכל כדי להיות שר החקלאות. אין לך רעייה או ילדים שיאמרו לך מי אתה? קרא את ספרו של ישי שריד "הפנליסט" אם אתה בכלל קורא ספרים. זה סיפור על שכמותך.