בעיתון הארץ מתפרסם (יום א', 20.10.24) מאמר אשר כותרתו "אם סינוואר היה שטן, מה אנחנו?" על המאמר חתום - ניחשתם נכון - גדעון לוי. מותר, לגיטימי ואולי אף מתבקש לגנות את ישראל על פעולות לא מוצדקות, אשר על חלקן, קטן וזניח, יש מי שיתארו אותן "לא אנושיות". גם פעולות אלה, חשוב לציין את מה שלכאורה אמור להיות מובן מאליו, מבצעת ישראל במסגרת מלחמה שנכפתה עליה, כתוצאה מהטבח שעולל וחולל ארגון המרצחים חמאס בתושביהם החפים מפשע של לא מעט מיישוביה. כותרת זו, כשלעצמה, היא מרושעת, זדונית ונבזית. כל קורא סביר, אפילו אם הוא לא נכלל בייעוד עיתון הארץ ובהגדרתו כ"עיתון לאנשים חושבים", לא יכול שלא להבין את מה שמן הסתם כיוון הכותב, בכוונת מכוון, שישתמע ממנה בעליל: הקבלת שטניותה, לכאורה, של ישראל לשטניותו - המוכחת! - של סינוואר. ההקבלה אינה "רק" משתמעת ואינה "רק" לא מובלעת. היא מפורשת. זו כותרת נואלת, מתריסה, שמוטמעת בה באופן מוגש ובולט (גם גרפית, מעצם היותה כותרת ראשית) השוואה, לפיה אנחנו, ישראל, אף גרועים יותר מהשטן. למקרא מאמריו ה"אחרונים" של הכותב נוצרת תחושה כי הוא הופך בהדרגה, בעקביות ובהתמדה, מעוכר ישראל לאדם שסולד ומתעב אותה, לועג ובז לה. אסור משום בחינה לפטור את ביקורתו הארסית והזדונית המגולמת בכותרת המאמר כ"נאמנים פצעי אוהב"; כך כותבים שונאי המדינה, לא אוהביה, פצועים ומיוסרים ככל שיהיו. הכותרת הזו מביאה את המושג חופש הביטוי לסף התחתון ביותר שלו. היא מביאה אותו לשפל מוסרי ומצפוני תהומי. במסגרת חופש הביטוי מותר להביע גם דעות שעלולות לקומם רבים. כותרת כזאת, שבה מובעת, זועקת, דעת הכותב לא יכולה להיכתב גם לא במסגרת הנמכת סף רבה של חופש הביטוי. אי-אפשר לעבור עליה לסדר היום. המוציא לאור של העיתון, עורכו הראשי, עורך עמוד הדעות בו ויותר מכל - הכותב עצמו, לא יכולים לפטור עצמם, להצטדק, להתחסד ולנמק את אישור פרסומו של המאמר במסגרת "חופש הביטוי". כותרת המאמר עוטה ומממיטה על עיתון הארץ בכלל ועל כותב המאמר בפרט בושה וחרפה. מי שמקביל את ישראל לשטן, או אף לגרוע ממנו, לא יכול להיות חלק מהשיח הישראלי גם אם הוא נחשב לאחד מכותבי המאמרים היותר משובחים שקיימים בעיתונותה. כל ניסיון להסביר את הכותרת לא יוכל להיחשב אלא כתירוץ. ככל הנראה מופרך לצפות מעיתון הארץ להתנצל על הניסוח המרושע של כותרת המאמר או מכותבו לחזור בו ממנה, אבל ציבור גדול מאוד, שהולך וגדל, לאסוננו ולאבלנו הלאומי, שעמו נמנים מאות ואף אלפי משפחות שכולות, לא יוכל להשלים עם התפיסה לפיה יקיריהם נפלו במלחמה שבה נלחמו כשלוחיו וכשליחיו של השטן.