החלטת ועדת האתיקה, מס' 27/25, שנחתמה היום, לא רק שאינה מגינה כראוי על חברי הכנסת מפני התקפות אישיות - אלא אף מעניקה לגיטימציה מסוכנת להאשמות פוגעניות שלא תמיד מבוססות.
לכאורה, הוועדה קראה לחברי הכנסת "להמשיך לנהוג בסובלנות כלפי המשפחות", אך בפועל היא מונעת מהם את הזכות להגן על שמם הטוב. בהיעדר כלים יעילים להגנה עצמית, חברי הכנסת נדרשים להתמודד עם מתקפות, האשמות והכפשות אישיות שפוגעות בכבודם, בכבוד הציבור שבחר בהם ובכבוד הכנסת. בכך, הוועדה מציגה עמדה חד-צדדית המקריבה את כבוד נבחרי הציבור בשם הכלה שראוי להפעיל בצורה מדודה ולא פוגענית.
מי יגן על חברי הכנסת?
בעוד המשפחות זקוקות וראויות ליחס מכבד ולאוזן קשבת, יש לזכור שגם חברי הכנסת זכאים לכבוד ולשיקול דעת. ועדת האתיקה, במתן הלגיטימציה לביקורת בלתי מבוקרת, עלולה לדרדר את מוסד הכנסת ולהציב את חברי הכנסת במקום בו כל אמירה או הערה נגדם יכולה לשמש כהאשמה חסרת ביסוס - דבר שאינו תורם לאמון הציבור במערכת הפוליטית.
אם ועדת האתיקה רוצה להבטיח יחס מכבד כלפי נציגי הציבור מבלי לפגוע בכבודם של חברי הכנסת, עליה ליצור כללים ברורים לגבי אופן הביקורת ולא לשגר הודעות כלליות ומיותרות שגם אם הן נשלחות בקובץ לא-מונגש, נודף מהן ריח של הלקאה עצמית. במקום מסרים כלליים על רגישות וסובלנות, שאינם משרתים איש, עליה לקבוע מתווה שיאפשר למשפחות להשמיע את כאבן תוך שמירה על כבודם של נבחרי הציבור. כך ניתן יהיה להבטיח שלא רק המשפחות יזכו להכרה במצוקותיהן - אלא שגם חברי הכנסת לא ייפגעו מהאשמות שווא.
ועדת האתיקה חייבת להבין שהצדק והכבוד הם ערכים דו-כיווניים. עליה לוודא שהמשפחות יוכלו להשמיע את כאבן בצורה ראויה ומכבדת, אך גם לשמור על כבודם של חברי הכנסת ולמנוע הפיכת הדיונים ל"בית משפט שדה" ללא ראיות או הגנות הולמות.
עד אז, תואיל נא ועדת האתיקה, שדיוניה חסויים מעין המצלמות, גם לא מצלמות סטילס (אכן, שקיפות אינה הצד החזק שלה) לקשוט עצמה תחילה ולאפשר לנציגי המשפחות לדבר גם בפתח דיוניה. אם ועדת החוץ והביטחון יכולה לאשר שידור של חלק מדיוניה, גם ועדת האתיקה יכולה - לפחות את החלק שבו נציגי המשפחות מדברים.