עמוס שוקן טעה קשות. חובה עליו לתקן את החותם שהותיר בדבריו שנאמרו בלונדון בפני גופים ואישים שלא אוהדים את ישראל. נעלה מכל ספק: פלשתינים הנוטלים חלק בפעולות טרור אינם לוחמי חופש, אלא רוצחים צמאי דם. שוקן יודע זאת היטב. לכן מיהר להבהיר דבריו, גם אם במידה בלתי מספקת. שום עילה לא יכולה להצדיק פעולות טרור. ודאי לא נגד אזרחים. קל וחומר פעולות טרור נגד ילדים ונשים וקשישים. למרות דבריו המקוממים, זכאי שוקן ליומו. ברי כי שוקן כואב, כמו כולנו, את כאבן של משפחות החטופים שנרצחו ו/או נחטפו ואת כאבן של משפחות החיילים שנהרגו בקרבות. עם זאת, הוא אינו אדיש להשלכות המלחמה הקשות על העם הפלשתיני. זכותו. חברה בריאה יכולה להכיל גם את דבריו ודעותיו של שוקן, המצדד כידוע בהקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל. בנסיבות שנוצרו, יש לאפשר לו לתקן/לחזור בו מדבריו המקוממים. כולל מקריאתו למדינות אירופה להטיל סנקציות על ישראל. אחרי הכל: אין מדובר באויב ישראל, אלא לשיטתו באוהב ישראל. במקביל, יש להימנע מהחרמת עיתון הארץ מצד משרדי ממשלה וגופים ציבוריים (פרסום, מנויים). הכספים הם כספי ציבור. יש לכבד את האינטרסים של מאות עובדי קבוצת הארץ (זכותם לחופש ביטוי ולפרנסה) ושל כ-100 אלף קוראי עיתון הארץ שזכאים לצרוך מידע שוטף ומאמרים מכלי תקשורת שבו הם בוחרים. עיתון הארץ הוא עיתון חשוב בתקשורת הישראלית. אין לסכן את קיומו - גם אם תכניו מעוררים לעיתים תחושת קבס. את קיומו ודרכו יקבעו הצרכנים/הקוראים ועובדי העיתון, ולא באופן גורף שרים בממשלה ומנהלים בגופים שלטוניים.