האמירה של חז"ל (מסכת סנהדרין) "חבל על דאבדין ולא משתככין" כוחה יפה לגבי אלה שנפטרו. גם זאת בערבון מאוד מוגבל. לגבי אלה שחיים סיפור השיכחה הוא אחר לגמרי. אני נזכר כי במסגרת המאמצים להקמת העמותה "עופות החול" שתכליתה הייתה לתעד חזותית את תרומתם של שורדי השואה להקמת המדינה ולביסוסה, היינו זקוקים לתרומות. שכן הממשלה ומוסדות ציבוריים אחרים לא הכירו, ועדיין לא מכירים בהיבט חשוב זה של אותם שורדי השואה. ההיבט של בשורת החיים - התקומה.
צריך היה לגייס כספים ממקורות פרטיים כדי לממן את הפקת הסרטים. ידענו כי יש מקרב הדור השני של שורדי השואה אנשים שממלאים תפקידים מרכזיים בתחומי הבנקאות, התעשיה, הטכנולוגיה ועוד. כשמדובר היה בקרנות של אותם מוסדות שנועדו למטרה זאת - די הצלחנו לקבל תרומות. כאשר אותם מנהלים עשירים צריכים היו להכניס את היד לכיס שלהם אז מה שקרה הוא או שהם חשו כי התרומות של הוריהם למדינה מכסות גם אותם או במקרה הרגיל הם שכחו.
השיכחה במודע או שלא במודע היא כלי לגרוש כל מיני הרהורים לא נעימים או להצדיק מעשים או מחדלים. נושא השכחה עלה בתודעה שלי לנוכח אחד ההיבטים של תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב והניצחון של דונלד טרמאפ - הבדלני, הגזעני והמטרולל. זה בא לידי ביטוי בולט בבחירות במדינת טקסס.
אורך הגבול בין טקסס, המדינה השנייה בגודלה של ארה"ב, לבין מקסיקו הוא קרוב לאלף וחמש מאות ק"מ והוא הקוץ הגדול בישבנו של הנשיא האמריקני הנבחר דונלד טראמפ. הוא הנמסיס שהיה לאחד הנושאים המרכזיים בבחירות משום היותו מעבר למאות אלפי פליטים מאמריקה הלטינית. פליטים מסכנים אלה נחשבים בעיני טראמפ כחלאת המין האנושי ועוד כינוייי גנאי במילון של גס רוח זה.
רבים מתושבי האזור הזה שליד הגבול הם "לאטינוס", כלומר מוצאם מדרום אמריקה, וקרוב לוודאי שהוריהם או סביהם נמנו עם פליטים אלה. בסקר של העיתון "טקסאס טריביון" 55% מקולות המצביעים בקרב ה"לאטינוס" ניתנו לדונלד טראמפ. הם, שמצבם שופר, אינם רוצים פליטים אף שהם צאצאים לאותם פליטים שחצו את הגבול בטקסס והיה מצופה מהם לגלות סולידריות לגבי אחיהם במצוקה, אך הם אלה שהתנכרו להם. ללמדכם שיכחה מהי.
ואם אנו שומעים מכוכבי קולנוע או אנשי אליטות שמזכירים את עברם הקשה זה לא אומר שהם מזדהים עם אלה שסובלים מאותם קשיים. זה אומר שהם מתפארים שהגיעו לאן שהגיעו בזכות נחישות, התמדה ותושייה בכל אמצעי מזדמן או מזומן - כָּשֵר או מוכשר. עכשיו הם במקום אחר.
בהקשר הרחב יותר, בשבילי - השיכחה, במודע או בתת מודע, היא אֵם הבּוֹרוּת, העדר מעש וחדלות אשים, שכן הזיכרון הוא ערך מכונן בהפקת לקחים ולמידה מן המעשים או המחדלים בעבר. ככה למשל שכחנו את הסבל שסבל העם היהודי באלפיים שנות גלות ואנו פוגעים באחרים כפי שפגעו בנו. אנו לא הפקנו לקחים מן השואה שעברה על העם היהודי כי גם זאת שכחנו . או, תוך כדי זילותה, משתמשים בה לצרכים פוליטיים. יותר מזה. שיבת ציון לא הייתה מתגשמת אלמלא "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון". אך בהיותנו בציון שכחנו כי "עבדים היינו בארץ מצרים". לכן מי ששוכח את העבר -העתיד יזכיר לו זאת, לעתים בצורה אכזרית מאוד.