עידן טראמפ, שהחל לדעתי כבר בשנת 2010, עם עליית התנועה שכונתה "מסיבת התה", ואולי אפילו קודם, עם הבחירה המשונה בשרה פיילין כמועמדת לסגנית הנשיא המיועד (שהפסיד בבחירות) ג׳ון מקיין - עידן טראמפ יימשך. לפחות עוד ארבע שנים, ואחר כך, מי יודע. ג׳י.די ואנס עשוי להיות יורש הולם, ולהמשיך לעוד ארבע, או שמונה. ואז אפשר יהיה לומר שאמריקה באמת שינתה את פניה לתקופה ארוכה מאוד. וצריך להודות: ב-2016 לא היה לי ברור שאנחנו בעידן טראמפ. ב-2016 יכולתי עוד לחשוב שלאמריקה קרתה תקלה. שנסיבות משונות הובילו לבחירה באדם שרגע לפני כן אפשר היה לחשוב שלא יהיה לו שום סיכוי להיות הנשיא. אבל לא - זו לא הייתה תקלה. זה היה סימן של עידן חדש. מהו העידן הזה, עידן טראמפ? אפשר לומר מהו עד עכשיו, וצריך לקחת בחשבון שמכיוון שטרם נגמר הפרספקטיבה ביחס אליו עוד יכולה להשתנות. אבל זהו עידן שבו שני סנטימנטים עיקריים מככבים, ואשתמש לשם הדגמה במוטיבים מספרו המצויין של וולטר ראסל מיד Special Providence כדי לאפיין אותו. בספר מוצגים ארבעה מנהיגים שכל אחד מהם מייצג עמדה, נטייה, זרם, בחברה והפוליטיקה של אמריקה. ישנם הג׳פרסונים, שהדגל שלהם הוא חרות אישית, דמוקרטיה, זכויות. ישנם ההמילטונים, שמאמינים שהכלכלה היא המנוף לכל קידמה. ישנם הוילסונים האידיאליסטים, שרוצים לתקן את העולם, וישנם הג׳קסונים - על שמו של הנשיא השביעי, אנדרו ג׳קסון. במדיניות הפנים, הג’קסונים אינם אוהבים את הטייקונים, שונאים את הממסד הפוליטי והחברתי ודורשים פתרונות מעשיים ופשוטים לבעיות מורכבות. הם תומכים בצבא. הם חושדים שהפוליטיקאים מושחתים. במדיניות החוץ הם לא בעלי אידיאלים. אין להם עניין להפיץ דמוקרטיה ברחבי העולם. אין להם עניין במוסדות בינלאומיים. "בהיעדר איומים רציניים על אמריקה, לג’קסונים יש מעט עניין בענייני חוץ. אבל כאשר ארה”ב מותקפת, הם מאמינים שכל צעד מוצדק להגנתה". רוב הג’קסונים, קבע מיד, "תומכים במלחמתה של ישראל בעזה ומאמינים שארה”ב צריכה להגיב לטרור באותה נמרצות". סקרי המצביעים אתמול תומכים בטענתו. בוחרי טראמפ - אם לא היה ברור עד כה, טראמפ הוא יורש של השושלת הג׳קסונית - אכן תומכים במלחמה של ישראל. תומכי קאמלה האריס הרבה פחות. עידן ג׳קסון נמתח מאז הפסדו בבחירות 1824 לג׳ון קווינסי אדמס, ועד לסוף כהונת סגנו, שירש אותו, מרטין ואן ביורן. "ככל שאמריקה הופכת יותר ג’קסונית, כך קשה יותר לדמוקרטים לנצח בבחירות ולמשול", כתב מיד. טראמפ ניצח במרוץ לנשיאות, הרפובליקנים ישלטו בסנאט. זה ייתן לנשיא כוח רב. בעיקר משום שבקדנציה שלישית כמנהיג, שלטונו במפלגה כמעט מוחלט. טראמפ הוא אחד ממספר קטן של פוליטיקאים אמריקנים שהצליחו לשכנע את מפלגתם לתת להם את המפתחות בשלוש התמודדויות לנשיאות. יש כאלה שהיה להם קל, כמו פרנקלין רוזוולט. הוא ניצח בכל הפעמים, אז לא הייתה סיבה להחליף אותו. יש כאלה שהיה להם קשה יותר, כמו ריצ׳רד ניקסון, שהפסיד ב-1960, נאלץ לפרוש, ואז חזר לעוד שני נצחונות. אחד - רק אחד - הפסיד שלוש פעמים. ויליאם ג׳נינגס בריאן. להפסיד פעמיים ולקבל עוד הזדמנות זה באמת דבר מיוחד. טראמפ כמו הנשיא ה-22 גרובר קליבלנד, קיבל הזדמנות שלישית לאחר שניצח פעם אחת והפסיד פעם אחת. רק שקליבלנד רצה להוריד מכסים, וטראמפ רוצה להטיל מכסים.