כמעט לכל העיתונאים שמבקשים לראיין אותי בנושאי שפות יש שאלה משותפת. בשלב מסוים מראיין פונה אליי בשאלה-בקשה: "ספר לנו על התרומה הכבירה של העברית לסלנג העברייני הרוסי. האם נכון ש-80 אחוז מהמילים האלה באו לעולם התחתון של רוסיה מעברית?"
שואלים - ובחיכוך ידיים מצפים לסיפור צבעוני. אך אני שופך מים קרים על ההתלהבות שלהם ושולל לחלוטין את התזה. "זאת אגדה אורבנית, אין שם לא 80, לא 50 ולא 20 אחוז מילים עבריות, אפשר לספור מילים כאלה בז'רגון של העולם התחתון הרוסי על אצבעות של כף יד אחת".
"אבל למה אגדה?" מתעקש המראיין, "הרי כל המילים האלה הם מהעברית!" ומביא צרור דוגמאות שמצא במאמרים רבם שפרסמו באתרים שונים וברשתות חברתיות אוהדי המדע המדויק שנקרא "אטימולוגיה עממית". הם טוענים ש"השפה היהודית" (במונח זה הם מייחדים עברית ויידיש) היא המקור לאחוז ניכר של המונחים בז'רגון העברייני הרוסי. לדידם יש הסבר לתופעה: ברוסיה של לפני 100 שנים היהודים היו רוב מוחלט של אוכלוסיית בתי הכלא ברוסיה (נתון נטול כל בסיס והגיון), שם הם דיברו ביניהם בשפה "היהודית" כדי שהסוהרים לא יבינו אותם - וזה חַדר לשפתו של כל העולם התחתון באימפריה הענקית ההיא.
כדי לחזק את הטענה הם מביעים דוגמאות מהסלנג העברייני. בינן המילים המפורסמות ביותר, כמו למשל המילה "חַלְיאַבַה" (khal’ava - халя́ва). בסלנג הרוסי זה משהו שמקבלים חינם, בלי כסף. ("על חשבון הברון" - כפי שאומרים חבר'ה בארץ הקודש). ברור, טוענים הם, שזה בא מהמילה "חלב" ויש סיפור נחמד על רופא יהודי שלפני מאה שנים היה מחלק חינם חלב לילדים חולים.
אך לשונאים מקצועיים מצביעים על מקור אחר למונח: "חַלְיאַבַה" זה החלק העליון של המגפיים, וגנבים בשוק או בחנות היו עוברים בין השורות וכשהמוכר לא מסתכל - "מפילים" דברים במגפיים ויצאים בלי לשלם - דהיינו מקבלים זאת חינם.
לא הגיוני
דוגמה בולטת נוספת - המילה "מוּסוֹר" - (musor - му́сор) - ברוסית תקנית - זבל, בסלנג - כינוי גנאי לשוטר. הסבר הפשט: מי שנפגע משומרי החוק (בצדק או לא בצדק) רואה בהם זבל - לא מספק את חובבי האטימולוגיה, הם בטוחים ש"מוּסוֹר" הוא הגיה שגויה של המילה העברית "מוֹסֵר", מי שמשתף פעולה עם רשויות החוק. שוב לא הגיוני: שוטר הוא בעצמו נציג השלטון, הוא לא בוגד כשהוא שׂם אזיקים על עבריינים.
עוד כמה דוגמאות, מדעיות באותה המידה. "שְמוֹנַת" - (shmonat - шмона́ть) - בסלנג הרוסי - "לערוך חיפוש על גופו של חשוד". על-פי מצדדי התיאוריה זה בא מהמילה העברית "שמונה" (8). איך? "בבתי סוהר ברוסיה", מטיפים הם, "כל יום בשעה שמונה בערב יש מסדר וסוהרים עורכים חיפוש של דברים אסורים בתאים". ללשונאים הסבר אחר - המילה הגיעה לרוסית מהשפה הטורקית, בה יש מילה עם צליל דומה ומשמעות קרובה.
מילה פופולרית נוספת אצל "אטימולוגים" מדעת עצמם היא "פַרַשַה" - (parasha - пара́ша) - שזה בסלנג עברייני: דלי בתוך תא הכלא שמשמש לאסירים לעשות את צרכיהם. יש פיתוי ענק לקשור אותה למילה העברית "פרשה (פרשת השבוע), והם מספקים הסבר: את הדלי האסירים חייבים להוציא פעם בשבוע - כמו פרשה שבועית בבית כנסת. הם בעצמם מבינים כמה עלוב הנימוק - ולא מזמן הציעו שורש אחר למילת הסלנג הזאת, גם היא מהעברית: פרש (שרוכב על סוס). למה לדלי עם צואה מכנים "פרשה"? כי מי שיושב עליו כדי "לעשות קקי" הוא כאילו רוכב - כמו פרש. גרסת מדענים - המילה "פַרַשַה" התדרדרה לעולם התחתון משמה של קדושה בדת הנוצרית בשם פְרַסְקוֹבְיַה (שם חיבה - Пара́ша). הנוצרים ההדוקים מציינים יום ההולדת שלה בניקיון יסודי בבית ומוציאים את כל הלכלוך - כמו שעושים יהודים לקראת פסח.
"מַלינַה" - (malina - мали́на) - דירה סודית בה עבריינים מסתתרים מרשויות החוק. נכון יש בה עיצורים משותפים עם המילה העברית "מלון"? אז איזה הוכחה עוד אתה צריך?
אמנם יש ויכוח מדעי בין תומכי גרסאות שונות: יש מאמינים ש"המַלינַה" העבריינית באה ממילה עברית אחרת - "מֵלוּנה", בודקה לכלבים. אף צד לא מוכן לוותר, ויש קרבות עזים ברשתות החברתיות בנושא.
הסלנג של העולם התחתון ברוסית נקרא "פֵנְיַה" - (fen’a - фе́ня); "לדבר בסלנג" ברוסית - "בוֹטַט פוֹ פֵנֵה" - (botat po fene - бо́тать по фе́не). הנה, אתה רואה - אפילו שמו של הסלנג נלקח מהעברית! הרי ברור, שהמילה " בוֹטַט" התגלגלה מהמילה העברית "לבטא", ו"פֵנְיַה" הזאת נגזרה מהמילה "אופן"! וביחד - "לדבר באופן אחר!" - מכריזים חסידי התזה את ניצחונם הסופי על המכחישים. קצרה היריעה כדי להביא את כל המילים כאלה.
חוש הומור
כאמור, כתבו מאות מאמרים ו"מחקרים" בשפה מדעית, שמציפים את המרשתת. בדרך כלל האטימולוגים העממיים מתחילים במשפט "ידוע לכולם שהשפה היהודית יצרה את הסלנג העברייני..." קולם של הספקנים פשוט נאלם על-רקע המבול הזה. חוקרים רציניים מגיעים לשורשים האמיתיים של הסלנג הרוסי, והם בשפות אחרות, שהשפיעו בצורה משמעותית על הרוסית. למשל, המילה "שַלַבַה" - (shalava - шала́ва) - פרוצה, שלטענת הלשונאים המזדמנים באה מהמילה העברית "לשלב" (בעל שילב אישה אחרת לאישתו לה הוא נשוי, או - לחלופין: אישה משלבת כמה גברים במיטתה) בפועל - יש לנו עסק עם המילה הטורקית "גַ'לַבּ" (ghalab - джала́б) - פרוצה, זונה, אישה מופקרת. ייתכן שלשפות הטורקיות היא הגיעה מהערבית שבה יש מילה ג'ילבה.
האופנה לחפש שורשים עבריים במילים של העולם התחתון הרוסי צצה אחרי העלייה הגדולה בשנות ה-90. העולים, דוברי רוסית, שמעו צלילים מוכרים במילים עבריות ומהרו לקפוץ למסקנות. אחד "האשמים" העיקריים בהפצת התיאוריה - הוא החבר הקרוב שלי, סופר מבריק, סטיריקן ומתורגמן מַרְיאַן בֵלֵנְקי (שהלך לעולמו לפני שלוש שנים טרם עת). הוא עלה ארצה מקִייב, בירת אוקראינה, בשנת 1990, התגורר בירושלים. גם כאן משך בשבט הסופר.
את מריאן בלנקי אפיין חוש הומור נפלא, הוא כתב מערכונים לבדרנים רוסים מפורסמים, תרגם לרוסית ולאוקראינית את המחזות של
אפרים קישון וחנוך לוין, והם בזכות זאת הועלו על במות רבות ברוסיה ובאוקראינה. מריאן ידידי היה גם מתחן מתוחכם. אחד המתיחות שלו קשורה לנושא שלנו. הוא אסף את כל השטויות "האטימולוגיות", הקדים בטיזר שהמציא בעצמו: ציטוט כביכול מחוזר של משרד המשטרה של רוסיה משנת 1882: "בין הגנבים נהוג להרבות להשתמש במילים יהודיות" - ופרסם את "המחקר המדעי" באתר רציני לענייני תרבות היוצא לאור בשפה הרוסית בגרמניה. כל מאמר שני שמוקדש לנושא מצטט את ה"ציטוט" הזה.
למען הצדק יש להודות שקיימות בסלנג העברייני הרוסי מספר מילים שמקורם ללא ספק בעברית וביידיש. הבולטת שבהן - המילה "מַרְוויחֵר" - (marvikher - марви́хер) - כינוי לאיש שאליו גנבים ושודדים מביאים את השלל שלהם - כי מסוכן למכור אותו בשוק או ברחוב. "המַרְוויחֵר" בעצמו לא משתתף במעשים פליליים, אך מרוויח לא רע. אין חולק שה"מַרְוויחֵר" באה מהמילה "מרוויח".
מילה נוספת - "כְסיבַה" - (ksiva - кси́ва) - תעודת זהות מזויפת. רוב החוקרים מסכימים שהיא באה מהמילה העברית "כתובה" אחרי שעברה עיבוד ביידיש. "שַחֵר-מַחֵר" בסלנג הרוסי - (shakher-makher - ша́хер-ма́хер) - כל מיני טריקים מסחריים, באה מ"סכר-מכר". כאמור, תרומתה של העברית לתקשורת בין הגנבים הרוסים היא צנועה ביותר.
עלילת דם?
יש לא מעט מילים עבריות שחדרו ללקסיקון הרוסי והשתכנו במשלב הנורמטיבי של השפה, ביניהן: "סובוטה" - (subbota - суббо́та) - יום שבת; "מַמוֹנַה" - הון, מהמילה "ממון"; "בֵגֵמוֹת" - היפופוטם - מהמילה "בהמה" ברבים; "לֵבִיאַפַן" - חיה ענקית מיתולוגית, מהמילה "לוויתן"; "קַגַל" - המון, מהמילה "קהל"; "קַבַלַה" - תנאיי עבדות, מהמילה העברית "קבלה", פתק התחייבות של לוקח הלווה. קשר מובן: אתה לוקח כסף ממלווה בריבית בתנאים קשים ביותר בשבילך - ונאלץ לעבוד כעבד כדי להחזירו. המילה העברית "חוכמה" ברוסית מבטאים לא במלרע אלא במלעיל, ומשמעותה במקום מגוריה החדש - "בדיחה". בדיחה מוצלחת אכן דורשת חוכמת החיים.
אבל מכאן לאחריות על הלקסיקון הענקי והעשיר של הסלנג העברייני הרוסי הדרך ארוכה. למרות שלשתי המילים האלה אותם האותיות: ע.ב.ר. כדי לנחם את בני שיחי המאוכזבים אני בתורי שואל: אתם לא חושבים שזה כבוד די מפוקפק - להתגאות ביצירת הסלנג העברייני בשפה של עם אחר? אתם לא מזהים שיש כאן מעין עלילת דם?
מה שבאמת מעורר אצלי גאווה - זה שלשונאים אנגלים אימצו את המילה העברית "שְוַוה" - לציון הצליל המיוחד בשפתם. מבחינתי שיח מעניין ושַוֵוה יותר יכול להיות דווקא על תרומתה של השפה הרוסית לסלנג העברי: קיבינימט, חוי, יופטפוימט, בלאט... אבל זה נושא למאמר אחר.