השופטים במשפט נתניהו,
רבקה פרידמן-פלדמן,
משה בר-עם ו
עודד שחם, המליצו לתביעה לנקוט צעדים שיכולים לייעל את ההליך, אך אלו נדחו על-ידי התביעה. המלצות מרכזיות שלא כובדו על-ידי התביעה:
-
1) חזרה מאישום השוחד בתיק 4000: השופטים ציינו כי קיימים "קשיים מהותיים" בהוכחת האישום והמליצו לתביעה לשקול חזרה ממנו.
2) הליך גישור: השופטים הציעו לגשת להליך גישור בפני שופט מחוזי, שהיה יכול לקצר את המשפט ולחסוך משאבים.
3) חקירת הדלפות: השופטים דרשו לחקור את ההדלפות מחקירות נתניהו, אך התביעה לא פעלה בנושא זה.
בכירי התביעה פועלים באופן תמוה ביותר הנוגד את האינטרס הציבורי: היועצת המשפטית ל
ממשלה גלי בהרב-מיארה סירבה לחזור מאישומים חלשים או לקדם גישור, ובכך נתפסה כמי שמנהלת מאבק אישי על-חשבון הציבור והצדק; פרקליט המדינה עמית איסמן מתעקש על ניהול מלא של המשפט, למרות הגילויים שהחלישו את התיק; התובעת בתיק
יהודית תירוש ספגה ביקורת על חוסר מוכנות ועל ניהול לא יעיל של המשפט. למרות כל זאת, האישים הנ"ל ממשיכים לנהל משפט פלילי מתוך מוטיבציה אישית בלתי מרוסנת: להמשך ולנסות ולהרשיע את נתניהו, בכל מחיר, גם בעבירת שוחד.
משמעות המשפט על המדינה והמערכת הפוליטית
נתניהו עומד בראש קואליציה יציבה של 68 חברי כנסת. מאמצי האופוזיציה להחלישו, עלו בתוהו. עם זאת, ברי כי המשפט המחייבו להיערך מבעוד מועד לעדות ולהתייצב שלוש פעמים בשבוע למסירת עדות (שש שעות בכל דיון) עלול להסיח דעתו מניהול מיטבי של האתגרים הביטחוניים והמדיניים הגדולים שישראל ניצבת בפניהם, ובראשם השבת החטופים והמלחמה מול שבע חזיתות, כולל האיום האירני.
ברי, כי משמעות משפט ממושך היא: פגיעה בזכויות הנאשם ובאמון הציבור - התמשכות המשפט פוגעת בזכויות נתניהו ומחלישה את אמון הציבור במערכת המשפט; הסחת דעת מהמטרות הלאומיות - במצב של מלחמה ומציאות מדינית מורכבת, המשפט מתארך וגוזל משאבים יקרים מהנהגת המדינה.