בכל פעם אני נחרד מחדש. בכל פעם נחרד מחדש כשאני קורא, שומע על ההתנהגות המעוולת. בכל פעם מחדש אני מזדעזע, כשאני רואה את גברת אטימות מחבקת את מר חוסר חמלה ומולם ניצבת גברת-על הפוליטיקה.
ח"כ בועז ביסמוט, נאלץ לקום מ"השבעה" על אמו המנוחה מאחר שלא נמצא צדיק אחד בסדום להתקזז עימו לקראת ההצבעות המתקיימות בכנסת, בדיוק כמו שלא נמצא צדיק אחד בסדום לפני כשלוש שנים כאשר ח"כ מאיר יצחק הלוי נאלץ להגיע לכנסת, היישר מהלווית אחותו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאלץ להגיע להצבעה בכנסת ממיטת חוליו בבית החולים, לאחר ניתוח, בליווי רופאו האישי, בדיוק כמו ח"כ דאז, השר אלי אפללו לפי כעשרים שנה שהובא באמבולנס מיוחד מבית החולים להצבעה בנושא ההינתקות.
אוי לבושה, אוי לחרפה, אוי לערלות הלב, אבוי לחמלה שהתאדתה, להיגיון שהתפזר ברוח, לכלימה שאינה מכסה את פני נבחרי הציבור המהווים מודל להתנהגות רעה במיוחד. לא הכל פוליטיקה, לא הכל חשבונאות, לא הכל פנקסנות, לא הכל בעד ונגד, לא הכל רוע אנושי מזוקק. אבוי לפוליטיקה כזו, המשחיתה מידות בני אדם, המשחיתה מוסר.
בעולם האידאלי, נבחרי הציבור אמורים היו להיות מופת ומודל לחיקוי, דוגמה אישית בסגנונם ובמעשיהם, היו אמורים להיות הדמויות אליהם עיני הציבור יהיו נשואות, שאיפה של הטובים ביותר להצטרף לפוליטיקה, המציאות היא ההפך גמור של תיאור זה. חלק מנבחרי הציבור השחיתו דרכם, מידותיהם, אורחותיהם. שפתם שפת ביבים, סגנונם בריוני וגס, אלים ומאיים, דוגמה לכל הרע, ולכן הטובים ביותר בוחרים במקצועות אחרים, וכך הבינוניות השתלטה על המקום החשוב שהיה אמור להיות מקום השואב אליו את הטובים ביותר.
ההתנהגות המחפירה של הכנסת במקרי הבוחן של הח"כ בועז ביסמוט והח"כ לשעבר מאיר יצחק הלוי, מאחר שאין בנמצא אנשים עם שאר רוח אשר אינם בוחלים בכל דרך פריזמת האינטרס הפוליטי, מובילה, בעת הזו, לחוקק חוק בו הקיזוז יעוגן בחוק, ימנע את החרפה בהבאת אבלים מאבלם להצבעה. חייבים להשיב את השפיות למקומה הטבעי.
לאסוננו אמון הציבור בנבחרי הציבור יורד בכל שנה יותר ויותר. סיבות רבות ומגוונות לכך, אחראים לכך כמעט כל חברי בית הנבחרים, מכל הסיעות, מכל הזרמים, מכל הפלגים. הטובים בוחרים לא להכניס ראשם הבריא למקום החולה. כל זמן שכנסת ישראל ונבחריה לא יעצרו את ההתדרדרות על כל מרכיביה, בכל אופניה, המציאות תחמיר יותר. לכן כחלק מסל התיקונים הנדרשים בחברה הישראלית, דווקא בנושא פרצופם של נבחרי הציבור, יש בידנו האזרחים לחולל שינוי ממשי.
בכוחנו לבחור, פעם בארבע שנים, באנשים בעלי ערכים ומידות, באנשים המהווים מופת ודוגמה, מגדלור של עשייה ויצירה, ניקיון כפיים, אנשים אשר רוח בהם ואינם כמטוטלת עמוסת אינטרסים אישיים הרואים עצמם לפני המדינה. בכוחנו כאזרחים לקבוע, פעם בארבע שנים, האם בית הנבחרים יורכב מנבחרים בעלי נימוסים, בעלי שפה נקייה, חפים מגימיקים וצווחנות כדי לקבל עוד ועוד תשומת לב, בכוחנו לקבוע מה יהיה פרצופם של נבחרנו, מה יהיה פרצופה של המדינה, מה יהיה פרצופו של דור העתיד.
אין צורך לחולל תמורות על-ידי הקמת תנועות מחאה, במקרה הזה די אם כל אחד ינהג באחריות המתבקשת ויבחר בנבחרי ציבור ראויים לנו, לכנסת ישראל ולמדינת ישראל. מגיע לנו הרבה יותר ממה שיש לנו היום.