שר המשפטים יריב לוין המיט על ישראל אסון כבד בעמדתו ספוגת החתירה לכינון דיקטטורה דורסנית. גם המהפכה שלו תרמה לזוועת ה-7.10. מפלצת פוליטית. אין לו מחילה על סירובו למנות נשיא לבית המשפט העליון גם אם רוח המהלך שגוי בעיניו. עתה פורסם כי למרות שברו הוא יתנגד אומנם בנאומו וזה מובן אם כי לא ראוי. יש משהו חולני בשר משפטים שמסרב לנהוג כראוי עם יצחק עמית רק כי כפוליטיקאי עכור הוא יסרב להיפגש עם הנשיא. ובכל זאת עצם ההסכמה של לוין מעוררת משהו חיובי בלב. זה מזכיר משהו מאוצר המורשת היהודית האוקיינית שכחילוני התוודעתי אליה רק בבגרותי. הנשיא גמליאל ורבי יהושע התעמתו מתי חל יום הכיפורים, נושא שהיה חיוני לאחדות האומה. עד שאמר לו רבי עקיבא כי אם יתעקש ישמיט את כל בית הדין של ישראל, ויהושע הבין מה חשוב ממה וכאדם בוגר ויתר. הייתכן שגם לוין קרא זאת? הלוואי.