כבר הערתי, אומנם בצנעה, ואני ממען את דברי אלה לשרי ממשלת ישראל. רובם, אכן, אינם מעורבים באירועי המלחמה, גם אם נושאים הם דברי רהב . על אירועי המלחמה בעיקר אלה שנושאי הביטחון קרובים לליבם, הם אף מעורבים בנושאי המלחמה אך, כאמור, בצינעה. בדרך כלל, רוב שרי הממשלה מתבטאים על המלחמה רק כאשר נרשמת הצלחה כלשהו, או חלילה אסון, כאשר נמסרים לנו שמותיהם של חללים.
לטעמנו, המשאלה צנועה: יש הרואים את "התמונה הגדולה" של המצב, ומודעים למשמעות. את הבנותיהם הם משדרים לנו, אנו שאיננו "גנראלים" אלא בס'ה "אזרחים קטנים". דברי מכוונים, על כן, למתבטאים ברבים, הישר מן האולפנים: אנא, השתדלו להימנע מהכרזות יהירות: עוד לא ניצחנו, גם כאשר נצטלם על אחת מפסגות החרמון (ומצמידים למצח משקפת). ומתי ננצח, באמת? ובכן, כאן המענה אינו קל.
על המענה להתמזג בתגובות, תחושות, לא מעטות: למשל,אם אנו עולים על יצוענו, ולוחשים או מתפללים לעצמנו, משמע: לא ניצחנו. מדוע? כי נתחנן בדממה ובלבד שלא נוטרד עקב אזעקות, לקראת טיסה של בטכ'ם מתקרב. בודאי, לא ניצחנו. אם הטרור הפלשתיני "מתגבר", מסתייע בנשק חם, וחפים מפשע נראים משוטטים בלב העיר, או על הכביש, משמע לא ניצחנו.
אם נתקלים למראה חיילים, והם נתונים בלבוש אזרחי, אולי משוטטים בין חנויות בעיר זרה, ונמנעים מפיטפוט בעברית עם בני זוגם, כפי שציוו עלינו, גם כן: לא ניצחנו. ועוד: באים אנו בשערי קניון, נכנסים מודאגים בשעריו אבל הבודק נעדר לרגע מעמדתו, מפטפט לו עם מכר, גם אז לא ניצחנו. כאשר משוטטים מאבטחים, במקום הומה, אבל יש מהם שאקדח נעדר ממותניהם, גם אז לא ניצחנו. וכמובן: נגיע לאסוף מגן הילדים את צאצאינו, לא ניצחנו במיוחד כאשר נבחין כי שערי הגן פתוחים לרווחה. כי מי יגיב על דברי הבל, לעתים שחצניים, כאילו ניצחנו, אפילו אם נבלום חששות פנימיים.
בשולי כבישים בין-עירוניים ניצבות תחנות מוגנות בכמה עמודי בטון, משמע אורבים לנו מי שכונו בטיפשות "לוחמי החופש", כהגדת עמוס שוקן. (אמנם התנצל אך לא ניצחנו.). נחוש חשש אם בכביש בין-עירוני תחלוף על פנינו מכונית דוהרת, ואחד הנוסעים, אלמוני חמוש, נחוש פחד אם אקדחו נראה שלוף מחוץ לחלון. וכמובן: לעת כתיבת מלים אלה, על שיא-משיאי החשש: החטופים עדיין מתחננים עד אין קץ כי יורשו להתאחד עם משפחותיהם, בישראל, ניצחנו? לא ולא! רק אם נבחין במציאות אמת של חיי היום יום שלנו, ללא כל סילוף, רק אז נוכל ללחוש או סתם נעיר לבן שיחנו: ניצחנו. באמת, בהחלט.