מי לא אהב את זאביק רווח? הגם שבשנים הראשונות ליגלגו - גם אני - על סרטי הבורקס שהוא כיכב בהם, היום במבט לאחור, מבינים את ייחודם וחשיבותם. חלקם מזכירים את הסרטים האיטלקיים, הריאליסטיים, של המאה הקודמת. שחקן ענק, שדמותו תיחקק בזיכרון של כולנו אולי יותר מכל שחקן ישראלי אחר. מי שהכירו אישית, הכיר אדם עם נשמה, חם, צנוע, מאמין, שיכול היום להיחשב כיקיר האומה, לא רק יקיר רמת גן. זווית מסוימת בדמותו לא הוכרה ולא נודעה ברבים. זאב רווח נקרא על שמו של לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי. כידוע, ראש בית"ר מת ב-4 באוגוסט 1940 בניו-יורק, שמונה שנים לפני קום המדינה. 11 ימים לאחר מכן, ב-15.8.1940, נולד ברבאט, בירת מרוקו, בן בכור ליצחק ריוח, איש בית"ר. עוד קודם שיצא הבן לאוויר העולם החליט האב, כי שמו של היילוד יהיה - זאב, על שם המנהיג הציוני, ששימעו ודבר מותו הפתאומי הגיעו עד לצפון אפריקה. והוא, האב, בחוברת פיוטים שלו, כבר כותב אל הבן בטרם היוולדו: "זאב בני, |טרם צאתך מרחם אמך התויתי לך דרך חייך"... ובסוף הפיוט הוא כותב: "וזה האות לך שכל תקוות נשואיך כי על זאב זאבוטנסקי (כך - י"א) קראתיך ואל תדמה בכל שטותיך. ואל שדי יזכני לראות היוצא ממני מצוין מציון ושלם כצביוני בבנין מעמי אשר יש לי". הבן - שעלה לישראל בשנת הקמת המדינה והוא כבן 8 - היה לאחד מן השחקנים הנודעים והאהובים ביותר בישראל. בפברואר 2019 ערך זאביק ביקור ב"בית אבא" ברמת גן, לפגישה עמי. הכרנו בטקס הענקת התואר יקיר רמת-גן, לשנת 2015 שניתן לשנינו בטקס חגיגי. נשאתי דברים בשם היקירים, זאביק התערבב בקהל שרחש לו חיבה רבה, שלא לומר ביטויי הערצה. כבר אז הוא בעיקר שתק, אבל היה אותה דמות מוכרת ואהובה. מה חיפש השחקן והבדרן האהוב ב"בית אבא", המוזאון והארכיון לזיכרו של אבי-מורי ד"ר אב"א אחיצמאיר? ובכן, זאב רווח התכוון, כך סיפר לי, להפיק סרט הקשור בבית"ר מרוקו ובפעילות אביו, ביקש חומר רקע על ז'בוטינסקי ותנועתו. מרגע שנכנס לבית, יחד עם מלי שלו, לא פגה התרגשותו. עיניו הבורקות של השחקן והבמאי לא משו מן החפצים, הספרים והציורים, התעניין, שאל עוד ועוד, וסיפר למארחו על חייו, על משפחתו, על מסורת יהדות מרוקו ועל תוכניותיו לעתיד. תוכנית הסרט - רציני הפעם - שתיכנן זאביק כנראה לא הוגשמה. בשנותיו האחרונות נחלש, הסתגר רוב הזמן בביתו הרמת-גני, כמעט לא נראה ברבים. גם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות הלאומיות. אבל סרטיו הקנוניים הוקרנו ויוקרנו עוד ועוד. "החזרת אותי שנים אחורה, לתקופה של תחילת חרות. התרגשתי כמו ילד" - כתב זאביק בספר האורחים של "בית אבא", בטרם נפרדתי מאיש שישם את מורשת ז'בוטינסקי ברומן "שמשון": "לימדו צחוק"!