קיימת עוצמת פער בין המופתיות ועולם הערכים של חבר הכנסת הראשונה והשנייה, שלמה לביא, ובין הצרחנות והצעקנות הפופוליסטית והרדודה שמייצגת חברת הכנסת טלי גוטליב. בכנסת הראשונה והשנייה כיהן חבר הכנסת שלמה לביא, איש עין חרוד, מאבות התנועה הקיבוצית. במלחמת העולם השנייה בהיותו בן 60 התנדב לחֵיל-התובלה בצבא הבריטי. שני בניו הלל וירובעל נהרגו במלחמת העצמאות. שלמה לביא היה חבר קיבוץ עין חרוד וכיהן כחבר בכנסת הראשונה והשנייה. שלמה לביא היה זקן חברי הכנסת הראשונה והשנייה. באחת מנסיעותיו מהכנסת בירושלים לקיבוצו, קיבוץ עין חרוד, הוא פגע ברכב בו נהג בעובד בכביש ואדי עארה. למרות חסינותו כחבר כנסת דרש להסיר את חסינותו ודרישתו נענתה למרות התנגדויות שהיו, שמא זה ישמש תקדים. לאחר שדרישתו נענתה הוא הועמד למשפט וחויב בדין, שילם את הקנס שהוטל עליו, ועד סוף ימיו תמך במשפחת הנהג שבו פגע. לעומת הדוגמה האישית של חבר הכנסת שלמה לביא שהחליט לא לנצל את חסינותו ודרש שיעמידו אותו לדין, כיום מחליטה חברת הכנסת טלי גוטליב להציע שבתי המשפט לא יוכלו לדון בתביעה אזרחית נגד חברי כנסת, אלא רק לאחר אישור רוב של 90 חברי כנסת. לקרוא את הנאום של שלמה לביא בכנסת הראשונה הדורש מהכנסת לאשר את הסרת חסינותו ולקרוא את נאומיה של טלי גוטליב בכנסת הנוכחית זו ממש צלילה מעולם, שבנדבכיו יצוקים ערכים אנושים לעבר עולם שערכי מוסר הם בבחינת מילים גסות. איזו תהום פעורה בין ההפצרות שהפצירו בחבר הכנסת שלמה לביא, שהתעקש לעמוד ככל אזרח על עבירה שביצע ולא לקבל את ההנחה של חוק החסינות ובין יוזמותיה של חברת הכנסת טלי גוטליב. קיימת תהומיות בין עולם הערכים והתכנים המוסריים של חבר הכנסת שלמה לביא ובין הרדידות הצעקנות הפופוליסטית והתכנים המוסריים של טלי גוטליב וכל מה שהיא מייצגת.