לא פעם מתגלות תופעות ניוון של הכנסת. הממשלה לפעמים רואה בכנסת גוף טקסי, ומשתמשת במשמעת קואליציונית כדי לדרוס יוזמות ביקורת - גם כשהן זוכות לתמיכה רחבה. אולם נראה שלא זה המקרה הפעם.
אשם תורם לכך הוא חוסר מקצועיות של האופוזיציה, שמתקשה להישאר קונסטרוקטיבית. יוזמות חשובות מוגשות ללא תיאום מוקדם, ללא גיבוי ציבורי רחב, וללא נכונות לפשרות טקטיות. יקוב הדין את ההר. פלא שבאופוזיציה בקושי רושמים הישגים?
על יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה, להפיק לקחים ובשיתוף עם יו"ר ועדת הכנסת ח"כ אופיר כץ לאמץ את עקרונות ההצעה דרך תיקוני תקנון (למשל, הגבלת זכויות שרים סרבנים במליאה), ולחזק את שיתוף הפעולה עם מבקר המדינה. במקביל, על חברי הכנסת להבין כי מאבקים על דמוקרטיה דורשים סבלנות וגיוס תמיכה ציבורית - לא רק הצהרות מתוקשרות.
ביום הולדתה ה-75, הכנסת צריכה להחליט: האם היא בית נבחרים ריבוני, או בובה על חוט של הרשות המבצעת. הצעת החוק הזו הייתה יכולה להיות צעד בכיוון הנכון - אך נדרשת מנהיגות אחראית יותר מכפי שהפגינו כל הצדדים המעורבים.