ב-1920, עקב סכסוך גבולות בין אנגליה לצרפת, תקפו הערבים את תל חי. זאב זבוטינסקי יעץ לסגת מהישוב, תנועת העבודה הסתייגה ובהחלטה זו הקדימה ב-18 שנים את משפטו האלמותי של נתן אלתרמן שאין עם נסוג מחפירות חייו. יוסף טרומפלדור מת שותת דם באמרו כי לעזאזל, אם כבר למות אז למען ארץ ישראל. על זה נבנה המיתוס של מטולה וחניתה ולימים גם המיתוס של קריית שמונה.
עד שפרצה מלחמת החרבות. החיזבאללההחל בהחרבת תפארת הציונות אבל ישראל התמקדה, בתבונה, במיגור החמאס בעזה ומן המפלצת הצבאית נותרו כנופיות אומנם עם נשק אך ללא פיקוד. חסאן נסראללה הרס ישוב אחר ישוב אבל צה"ל השמיד בהצלחה את המנגנון הצבאי המשוכלל ביותר שהקימה אירן מולנו. גם בלבנון נותרו כנופיות ללא פיקוד.
עתה התעוררה השאלה המכרעת, אם ומתי לחזור הביתה. אני מבין היטב ללב החוששים ובודאי לחשדם שהמדינה לא תושיט להם יד מבחינה כספית. גם איני יודע אם השארת חמש עמדות של צה"ל להגנת הישובים נכונה או שגוייה.
צריכה האמת להאמר לתושבי מטולה וקריית שמונה שאין הגנה מוחלטת, תמיד יכול מחבל לרצוח עובד אדמה היוצא לטפל בכרמו. המציאות מלמדת שגם בשנים של רגיעה נמצאו בני עוולה שרצחו בלב תל אביב ישראלים בבר, בבית הקפה ובקולנוע. לעולם חובה לפקוח עין מפני המחבלים.
"ותשקוט הארץ ארבעים שנה", נכתב בתנ"ך ונשמטה בפסוק המילה כמעט. שובו בנות ובנים הביתה והייו ראויים למורשת.