ראיתי את הצעת יצחק הרצוג, ההסכמה של יצחק עמית (כאילו הייתה ברירה) ואת הפרגונים האוהדים של בני גנץ ויאיר לפיד. כל מה שיש לי להגיד זה: איזה לוזרים. למה צריך את נעם סולברג שם? כי הוא דתי? כי הוא שמרן? כי הוא מתנחל? למה התקדים המיותר הזה? נתניהו הרי לא יסכים. אז למה לוותר מראש? האם איזושהי ממשלה ואיזשהו ראש ממשלה בתולדות המדינה היו מקבלים את היחס המיוחד, העוטף, עטוי כפפות המשי הזה? האם ממשלת מרכז שאחראית ל-7 באוקטובר הייתה בכלל ממשיכה לכהן מעל 500 יום אחרי, כל שכן מונעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלי אולי, בלי חבל, בלי שטיקים וטריקים? אתם הרי יודעים את התשובה, אז למה אתם ממשיכים להיכנע מראש? התגובה של שמחה רוטמן, שהגיעה פחות משעה מפרסום יוזמת הרצוג, בסה"כ מוכיחה את שאמרתי: "ההצעה של הרצוג היא לא רלוונטית, אבל [...] מעידה שכולם מבינים שלשופט עמית, בפני עצמו, אין שום לגיטימציה ציבורית להיות נשיא העליון...". מ-פאקינג-של.