האם עיר בארה"ב צריכה להביע תמיכה בדברים הקורים בעולם? האם יש לכך השפעה כלשהי מעבר להרגשה הטובה של המקומיים שחושבים שהנה הם מעורבים ומשפיעים? דוגמה של שתי ערים בקליפורניה: באחת מניפים את דגלי חמאס-דאעש (כי ישראל מבצעת באנשיו רצח עם ויש להתייצב לצידו) ובשניה תערוכת דגלים המייצגים את הלאום של כל אחד ואחת מהנרצחים בשבעה באוקטובר, 2023. באופן רשמי, את מדיניות החוץ של ארה"ב קובע הנשיא ומבצע מזכיר המדינה. כך שלערים, שהן חלק מהמדינות, אין יד ורגל, וגם לא שיג ושיח. החלטות שמועצת עיר זו או אחרת מעבירה והודעות לתקשורת וכיו"ב הן חסרות ערך מעשי אך יש להן הון פוליטי אדיר. לדוגמה, החלטת העיר ווסט הוליווד, העיר ההומואית הרשמית הראשונה והיחידה בארה"ב, להקרין סרט דוקומנטרי אנטי-ישראלי כחלק מסדרה בחסות העירייה התפרשה כתמיכה של העיר בזכויות ההומואים בפלשתין-האוהבת-ומחבקת אותם ובהפצת האמת לאמיתה. מקדמי הסרט השתמשו בעובדה זו בקידום הסרט ברחבי ארה"ב. כל התנגדויות מצד גורמים פרו-ישראלים נגד האיוולת הזו עלו בתוהו:

• הסרט "דוקומנטרי"

• הוכחה לחשיבות הקרנת הסרט: אפילו ווסט הוליווד - לאחר מחקר ושימועים פומביים רבים לא רק אישרה להקרינו כי אם הייתה הגורם המארח הרשמי של הסרט.

• כל התנגדות לסרט היא פשוט תעמולה ציונית נלוזה, כי הציונים מנסים להסתיר את האמת (של גזילת האדמה, הכיבוש ורצח העם).

• חלה חובה על קואליצית אנשים טובים, אנשים נרדפים, כמו הומואים, שחורים, לטינים, אסיאתים ועוד, להתייצב ביחד, כחזית אחת, נגד מתקפת השקר הציונית.

[בשום מקום לא הוכח שנבחרי ציבור צריכים להיות חכמים במיוחד. הומואים, במקומות כמו עזה או אירן, נתלים בככרות ערים או נזרקים למותם מגגות בניינים גבוהים. העיקר שבווסט הוליווד החליטו שהם צריכים לתמוך דוקא בחמאס-דאעש ולצאת נגד ישראל. היכן כל ארגוני הלהט"ב בארץ שיוציאו את האמת לאור? רק בישראל הם חופשיים ומוגנים. בכל מקום אחר במזרח התיכון אחד דינם: לֹמוות.] עיר אחרת, קלבר סיטי, בה המרכז המוסלמי הגדול ביותר באזור, עוזרת לתושביה נגד שלטונות החוק הפדרלים. רק הרעיון שסוכנות פדרלית זו או אחרת תיכנס לגבולות העיר ותעז לאסור אנשים חפים מכל פשע הוא כה איום ונורא שהוא מזכיר למנהיגי העיר את ריכוז היהודים בגרמניה הנאצית להגליה למחנות ההשמדה. [אגדיר למענכם כמה מצורות ה"חפות מפשע" של מקצת תושבי העיר: העובדה שהם כאן בצורה בלתי חוקית רק מגבירה את "חפותם" ומדגישה את הערכים שלהם; נסיעותיהם באותו זמן לסוריה ולעירק להתנדב למען דאעש היו סימן מובהק למחויבות הציבורית להתנדבות ולעשות טוב; מי שאולי עסק בביתו בהכנת מטעני חבלה או פצצות ודאי לא עסק בכך ושכנים שראו זאת הם מלשינים ארורים.] ראש העיר הייתה כה נרגשת כשסיפרה על הלילות ללא שינה שעוברים עליה בשל מאמצי הסוכנויות הפדרליות נגד תושבי העיר, שהנאספים בארוחת איפטר במרכז המוסלמי (ביניהם כמובן יהודים ונוצרים כמו גם בני דתות אחרות) היו אסירי תודה שכך ראש העיר ועמיתיה מגינים על כל המוסלמים באזור. אומנם דוגמה זו קרתה לפני שמונה שנים, אך היא מתארת מציאות מאוד מוכרת בערים רבות. במאה הנוכחית, ביחוד תודות לאידיאולוגית אובמה-ביידן של מציאות-חלופית (דימיונית לחלוטין), ערים נוקטות עמדות שונות ומשונות. יש את "ערי המקלט", בהן ניו-יורק, בוסטון, שיקגו וסן פרנציסקו, המתייצבות בגאון להתנגד למהלכים פדרליים שלא נראים להן. ערים בהן שולט פורקן שלטון החוק, עבריינים משוחררים לרחובות, מסוממים צורכים סמים ברחובות באור יום, סכנה לצאת, שכן מישהו עלול לחטוף את התיק שלך בבית קפה, להכות אותך למוות ברכבת התחתית, לשדוד אותך בביתך ועוד ועוד. התרבות הרווחת הייתה שהכל מותר - מהפגנות אלימות, לשריפת רכוש ציבורי, לצאת עם סחורה מחנויות בלי לשלם - ובעיות של ירידת ערך הבתים, חוסר ביטחון של התושבים, עסקים שעוזבים, תיירים שלא מגיעים ועוד פשוט לא קיימות. זה התחיל בבית הלבן, שם מהפודיום קארין ג׳ון-פייר בחלקות לשון התעלמה מהמציאות ויצרה מציאות מדומה, מקבילה, ואוי למי שהעז להמרות את פיה ולחלוק על דבריה. אם בבית הלבן התעלמו ממצבו הקוגניטיבי של הנשיא, ודאי שערים יכולות היו להתעלם מכל הבעיות בפניהן. בשנים האחרונות לערים הייתה עדנה. כספים זרמו וזרמו וזרמו, וזה איפשר התנהגות חסרת מעצורים. נעלמו כל הבעיות המקומיות כלא היו, וכשאלו צצו, התעלמו מהן. מה נשאר? שחררו את פלשתין, מהנהר עד הים. הפסיקו את התוקפנות הישראלית ורצח העם שהיא מבצעת. צאו לצוד יהודים ברחובות. ועוד בעיות שחייבים לפטור שעיקרן אחד: ישראל והיהודים פושעים וחייבים להיפטר מהם. בינתיים בבורלי הילס ממשיכים לקדם את ישראל: מחגיגות יום העצמאות לשינוי צבע בניין העירייה למען שחרור החטופים למיצג של למעלה מאלף דגלים לזכר הנטבחים בשבעה באוקטובר. אפילו ביום הזיכרון למתקפות ה-11 בספטמבר מערבבים את ישראל. נבחרי הציבור בבורלי הילס - חמישה חברי מועצת העיר - חולשים על תקציב שנתי של הרבה מעבר לחצי מיליארד דולר. עיר קטנה של כ-35 אלף תושבים. אומנם יש בעיר כמה כנסיות, אך מרבית התושבים הם יהודים. וכאן חייבים לפרט ש"יהודים" אינם מקשה אחת. יש את ה"יהודים" בשם בלבד - אלו הרפורמים - שתורתם-אומנותם היא הסגידה המוחלטת לליברליות-פרוגרסיביות. יש את חב"ד והכיפות הסרוגות - אלו המאמינים באלוהים ובמדינה. יש את היהודים הפרסים מהעולם של פעם (הם וילדיהם ונכדיהם מהווים שליש מאוכלוסיית העיר היום), שיעשו הכל למען מדינת ישראל ושהיהדות זורמת אצלם בדם. יש ישראלים שאינם דתיים. ויש עוד זרמים וטעמים וסוגים שונים של יהודים ולהם מכנה משותף אחד: הם לא מסוגלים להסכים ולו על דבר אחד. אין זה דבר של מה בכך - אין שום דבר המאחד את אותם יהודים, אולי למעט העובדה ששונאים אותם, את כולנו, ללא יוצא מן הכלל. העיר בורלי הילס יוצאת דופן ביותר ולנו טוב ונוח ונעים ביותר לראות שיש נקודת אור (כמעט אחת ויחידה) במבול השנאה נגדנו. העיר יוצאת דופן עוד יותר שכן היא חלק מאיגוד של למעלה משמונים ערים שבאזור לוס אנג׳לס שבקליפורניה, בו הדמוקרטים שולטים ביד רמה. יש עוד מספר ערים דומות, בעיקר בפלורידה, אך שם הדבר הגיוני ומקובל ואפילו שכיח. ברחבי ארה"ב, מים אל ים-זוהר, מרחב היבשת כולה, מצבנו בכי רע. מדוע? כי היינו שאננים, לא האמנו שניתן לשנוא אותנו כל כך, חשבנו שהגיון בריא ואמת תמיד מנצחים, וכל כך האמנו בהבטחה "לעולם לא עוד" שנרדמנו בשמירה. "זו אמריקה", אמרנו לעצמנו, "כאן לא יאונה לנו רע! ליהודים טוב פה, וכמו שטוענים נגדנו, אנחנו שולטים בוול סטריט ובהוליווד ובכל חלקה טובה אחרת." עד כמה טעינו. פה ושם יש נקודות אור, אך אלו תותקפנה. אפילו תוקפים אותנו על "נאמנות כפולה." יוהרת היהודים והמחלה בה הם חולים (מלשון: אם רק נכה על חטא, אולי ישנאו אותנו פחות) מדרבנת את שונאינו עוד ועוד. בהרבה מאוד ערים חשים את הצורך לצאת להלחם ביהודים ובישראל: ראשית, אין לכך כל השלכות שליליות. להפך, הדבר גורף הרבה אנשים והופך לדגל המהפכה. "שחררו את פלשתין, מהנהר ועד הים." "הפסיקו את רצח העם." "הפסקת אש לעזה." שנית, אחז השגעון את ארה"ב, ותהליך הגמדלה החל רק לפני פחות מחמישים ימים. מדהים איך אנחנו מנותקים מהעולם. חזק חזק ונתחזק עם ישראל חי נצח ישראל לא ישקר