ההיסטוריה החינוכית של מנהל הגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, זאב דגני, זכורה בהתערבות ומעורבות פוליטית במסווה של חינוך לאזרחות, התרסה, ומיתוג אישי של המצפן הערכי הלאומי. הזאב בטוח שהוא אורקל של מצפן ערכי, ליברל, דמוקרט, שוחר שלום, מלטף פרגים ומתרגש מכלניות, מתעד עצמו כחובב אסכולת אחוות עמים, נושא דגל השלום העולמי, מניף את נס השחרור, מעפעף בעיניו, נושם עמוקות ומכריז, ביום רביעי, יום הדחת ראש השב"כ על-פי החוק, לא יתקיימו בבית הספר בניהולו לימודים. שביתה. וכך הזאב הרגיש עטה את אדרת הכבש המוסרי, הטהרני, הצודק תמיד, ויצא למלחמת הקיום המדומיינת שלו על הצלת הדמוקרטיה. הגיבור הלאומי הבולם את קריסת מבצר הדמוקרטיה, האמיץ הידוע השוכב לרגלי שופטי העליון אוחז בשיפולי כלימותיהם השחורות וזועק ד.מ.ו.ק.ר.ט.י.ה. הגיבור הנערץ בעיני עצמו, הזאב, הצהיר כי החליט להשבית את הלימודים כי: "אי אפשר לשתוק יותר. ראש הממשלה הופך את המדינה לדיקטטורה", הוא כמובן לא שאל את התלמידים, את הוריהם, את המחנכים היראים מפניו, באופן דמוקרטי כמובן. הזאב מצטרף לאותו מיעוט שמאל רדיקלי אנרכיסטי הלוקה בפסיכוזת המונים. אסור להתייחס אליו בסלחנות, אסור לדלג בקריצת עיין על הפוליטיזציה של החינוך אותה מבצע הזאב. חוסר התגובה של המורות והמורים, המחנכות והמחנכים בבית הספר של הזאב, יותר ממטרידה. האלם שאחז בהם, הפחד המשתק, איך ייתכן שלא נמצאו העוז והאומץ למורה אחד לצאת חוצץ נגד הזאב המאלף? איך ייתכן שלא נשמעה דעה אחרת? האומנם בשם הדמוקרטיה, על-פי הזאב, ההשתקה ושלילת חופש הביטוי הם לוחו של מגן הדמוקרטיה? והתלמידים? האם יתקוממו נגד ההחלטה האנטי דמוקרטית בעליל של הזאב? בעבר התברר כי חלק מהתלמידים גילו אומץ גדול יותר ממחנכיהם. וההורים? חלקם שבעו מהתנהלות הזאב ויעמדו מול הזאב ביום רביעי. שר החינוך הזדרז להבהיר: "זאב דגני הוא עבריין, ההודעה שלו על השבתה ביום רביעי היא בניגוד לחוק חינוך חובה, הוא יזומן ליום רביעי הזה לשימוע במשרד החינוך. אם בית הספר יושבת כל תקציבי גימנסיה הרצליה יופסקו לאלתר." הזאב שסירב לאפשר למשרד החינוך וצה"ל לקיים מפגשי קצינים לעידוד לגיוס משמעותי לצה"ל, הזאב, שהתנגד למסעות הזיכרון למחנות ההשמדה בפולין, חובב הארגון הקיצוני רדיקלי "שוברים שתיקה" ונציגיו אורחים רצויים בבית ספרו, פעל נגד "הכיבוש", הוביל מחאות נגד גירוש ילדי מסתננים, ממתנגדיה הקולניים של הרפורמה המשפטית ותמך בפסטיבל מכתב הסרבנים מבית מדרשו שבוטל, ובעקבותיו התפטר אך חזר בו. תארו לעצמכם מה היה קורה אם הנער הזאב אשר בגיל 13 חזר בתשובה ולמד כשנה בכפר חב"ד, לא היה מסולק מהישיבה בעקבות התפקרותו. תארו לכם את הזאב כשליח הרבי, גדוש באהבת ישראל, אוהב ארץ ישראל, מקדש שם שמיים ברבים ובעיקר יהודי גאה בעמו, ערכיו, אמונתו.