בכל מלחמה וגם בימי שלום, ה
ממשלה היעילה ביותר עושה שגיאות. כך גם במלחמת החרבות ואין לבוא על כך בתלונות. הייתי בדרום כאשר ראש הממשלה
אהוד אולמרט קיבל את תוצאות הבחירות בעזה והחמאס עלה לשלטון. שרת החוץ האמריקנית קונדוליזה רייס פנתה לאולמרט לבל יתערב בתהליך. אולמרט נענה לה וזה היה טרגי.
תוך הפעלת השב"כ, ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. אך אולמרט לא הימרה את פי רייס והוא האחראי העיקרי לנוכחות החמאס מאז ועד היום.
בנימין נתניהו נקלע בעל כורחו למלחמת החרבות. מה שהחל כשפל גמור הפך עם הזמן לנצחון מובהק.
היכן טעה נתניהו? ככל שגברה ידה של ישראל היה עליו להסכים לכניסת הסיוע ההומניטרי לעזה, אך להודיע מראש כי החדרת משאיות אלה לרצועה מותנית בכך שלא החמאס ינהל את מתן הציוד בפועל. העובדה שהשאיר זאת בידי החמאס איפשרה להם לשדוד את עמם. זו שגיאה חמורה שהעשירה את החמאס במיליארד שקל שנועדו להמשך חימושו.
המשגה השלישי היה שנתניהו הסכים להיכנס למשא-ומתן על החטופים בלי להתנות זאת בפיקוח של הצלב האדום על מצבם. גם זו שגיאה קריטית. "על שלושה פשעי דמשק" אמר הנביא, ואני מוסיף ועל פשעי נתניהו.