פעמיים בשנה אנו חוגגים את חרותנו, פעם בפסח ובפעם השנייה בסמוך לו ביום העצמאות. הראשונה חרות שהתממשה לפני אלפי שנים בהתאם למסורת הנוהגת והשנייה בקום המדינה. חירות משמעה חופש מוחלט. אין שליט או פריץ שרודה בך ואין איש כלוא במנהרה שחפרו חיות אדם מעבר לגבול. משיצקנו תוכן לחרות בדמות מדינה ריבונית, בפועל לכאורה אויינו האפשרויות של שלילת החרות. אך לא היא. כיום בשנת 2025, 59 (חמישים ותשעה) אזרחיות ואזרחי המדינה הריבונית שהקמנו כבולים בשלשלאות במנהרות הטומאה של החמאס, חלקם המירבי בדמות חללים שמקום קבורתם לא נודע. בנסיבות אלה ערך חרות לא מתקיים. איך ניתן לקיים את חג החרות ללא חרות מוחלטת של כל בני ישראל? הרשע על-פי הגדה של פסח, היה פורץ היום בצחוק סרקסטי, 'אמרתי לכם', היה אומר "מה העבודה הזאת לכם?" לדידו הכפירה בעיקר הייתה מקבלת היום משמעות עמוקה. על מה הוצאתם מארץ מצרים אם אינכם ברי חרות, לבטח היה דורש. ארבעה בנים נוכחים ליד שולחן הסדר, ודווקא הרשע בימים אלה מקבל זרקור. למגינת הלב. חג הפסח הוא חג יציאת מצרים ואין לחרוג ממנו כמיטב המסורת. מסורת צריכה וחייבת להישמר, אבל השתא כמו גם בשנה שעברה החרות נסוגה לאחור עד חזרתה לקדמת הבמה, בשחרור כל החטופים במהרה בימינו!!