בג"ץ הוציא צו ביניים ולפיו רונן בר יישאר בשלב זה בתפקידו, אך חל איסור לנקוט צעדים כלשהם להחלפתו או לפגיעה בסמכויותיו. עם זאת, הותר לראיין מועמדים לתפקיד – צעד המלמד כי בג"ץ איננו רואה את כהונתו של בר כבת קיימא. למעשה, השופטים סימנו כי הדחתו תאושר, ככל הנראה, בהמשך. מאחורי הסוגיה המשפטית עומדת מסקנה עובדתית חמורה: על-פי דוח פנימי של השב"כ, שהועבר לממשלה, לו היו בר וראשי השירות פועלים כנדרש, “הטבח היה נמנע”. לא חלק מהאירועים – אלא הטבח כולו. זו מסקנה נחרצת וחריגה בחומרתה, המהווה כתב אישום מוסדי-פנימי כלפי רונן בר. בימים האחרונים, מתברר כי רונן בר נמצא בעיצומו של שלב התפכחות. מקורות מוסמכים מסרו כי בר החל לטפטף מסרים לא פורמליים לגורמים שונים, לפיהם הוא שוקל לפרוש תוך שבועות ספורים, ולכל היותר תוך חודשיים. אך בשלב זה, טרם נמסרה הודעה רשמית על כך. מתן הכשר להדחתו, תוך קבלת ההסבר מצד הממשלה שאחד הנימוקים לכך הוא אי-מניעת הטבח – תטביע אות קין על מצחו. לדורות. וזו תהיה לא רק הכרעה מוסרית – אלא גם משפטית וציבורית – שתצמצם כל סיכוי לקריירה עתידית משמעותית.

אם יבחר רונן בר לא לפרוש ביוזמתו, הוא עלול להחמיר את מצבו ולהביא על עצמו נזק נוסף – משפטי, ציבורי ואישי. ההשלכות האפשריות חמורות:

• מרד בממשלה – סירוב לקיים את החלטת הדרג שמינה אותו.

• פגיעה במערכת הביטחון – בשל ערעור יחסי האמון והסמכות.

• סיכון ממשי להשבת החטופים – כאשר בראש השירות עומד אדם שדרג המדיני אינו נותן בו אמון.

ואת עתידו – לא יצליחו להציל שופטי בית המשפט העליון, גם לא יריביו של נתניהו, ואף לא כלי התקשורת שתומכים בו – גם על חשבון החטופים, גם על חשבון 1,200 שנטבחו ב-7 באוקטובר, גם על חשבון החיילים שנהרגו בקרבות. מעבר לכך, ההשלכה האישית על בר עצומה. כידוע, בכירים במערכת הביטחון פונים עם סיום כהונתם לקריירות מצליחות בסקטור הביטחוני-אזרחי, בארץ ובעולם: כיועצים, מתווכים או יזמים. אך אדם שאינו מכבד כללים בסיסיים – "אל תאחוז בקרנות המזבח, אל תישאר במקום שלא רוצים אותך" – עלול לאבד את אמון המערכת כולה. נסיון העבר מלמד: החיים חזקים מכל. בכל מקרה, הוא לא יוכל להמשיך בתפקידו. והסיכון המשפטי עדיין קיים: גם השופטים שהוציאו את צו הביניים, אם יידרשו להכריע, יצטרכו לנמק מדוע הכשירו את הדחתו. והנימוק הקל ביותר עבורם יהיה פשוט: אין להלין על ממשלה ועל ראש ממשלה שאיבדו אמון בראש שירות, לאחר שלא פעל ולא מנע את הטבח – על-אף הסימנים וההתרעות. כדאי לרונן בר להפנים: הוא לא שחקן יחיד. על המגרש גם ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדעת נותנת כי ככל שרונן בר ימשיך לחשוף פרטים ולהציג טענות שונות ומשונות – גם אם חלקם ניתנים בקלות להפרכה – במטרה להציג את נתניהו כנגוע בניגוד עניינים, עלול נתניהו להגיע למסקנה כי אין מנוס ממהלך נגדי: חשיפת “חומרים שחורים” – בתצהיר מטעמו לבית המשפט העליון – אשר יצביעו על אשמתו הישירה והחמורה של רונן בר באי-מניעת הטבח. ואם יגיע לכך – לא רק שאצבעותיו של בר יישרפו, אלא גם עתידו החברתי, הכלכלי והמקצועי, וכל זאת עוד לפני שהוקמה ועדת חקירה שתמצא את הדין עם כל האחראים ו/או האשמים בהתחמשות החמאס ובאי-מניעת הטבח.

גם בזירה הבינלאומית ניכרת תזוזה. יו"ר ועדת המודיעין של הסנאט האמריקני, טום קוטון, פרסם הצהרה חריגה, בה הביע תמיכה פומבית בעמדת נתניהו:

• “זה לא איום על הדמוקרטיה כאשר ראש מדינה נבחר מדיח את ראש שירותי המודיעין – זה חיוני לדמוקרטיה. ואם ראש הממשלה איבד בו אמון – איך ממשלת ארצות הברית יכולה לבטוח בו?”

קוטון הוסיף כי “האחריות למערכת הביטחון נתונה בידי הדרג הנבחר, לא בידי בכירים קבועים”. הוא הדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה המודיעיני בין ישראל לארה"ב, והבהיר כי אמון ממשלת ישראל בראשי השירותים הוא תנאי מוקדם. ניתן להניח, כי קוטון מבטא לא רק את דעתו, אלא גם את עמדתם של בכירים נוספים בשירותי הביטחון של ארה"ב, לרבות את עמדתו של פטרונו, הנשיא דונלד טראמפ. בליכוד בירכו על הדברים ואמרו כי מדובר ב"אות אמון חשוב בראש הממשלה", בעוד באופוזיציה התריעו מפני פוליטיזציה של שירות הביטחון. נתניהו שיתף את הציוץ של קוטון ברשת X.

רונן בר עלול לחזור על שגיאתו הקודמת, להבדיל אלף אלפי הבדלות: כשם שלא זיהה את הסימנים המקדימים של חמאס, כך עלול הוא להיכשל בזיהוי הרמזים שמפזר בית המשפט העליון. אך הפעם – לא מדובר באחריות מערכתית בלבד, אלא בעתידו האישי, הציבורי והמקצועי. אם הוא חפץ להציל את עצמו – עליו להודיע בהקדם על פרישה. ביוזמתו. בכבוד. כי כל חלופה אחרת, תסתיים בהדחה – אך גם בפגיעה בלתי הפיכה בעתידו.