לפני כ-1890 שנה ניטש בישראל ויכוח נוקב. היו אלה ימים של מתח פוליטי ורעיוני, ערב מרד בר כוכבא. המחלוקות לא היו רק בנוגע לטקטיקה ואסטרטגיה, אלא בשאלות יסוד הנוגעות להגדרה העצמית של העם היהודי כפי שמנהיגי היישוב רצו לקבוע אותה. ענקי הדור ההוא נשאו על כתפיהם אחריות שהיום קשה אפילו להעלותה על הדעת: הם התווכחו ביניהם בלהט בשאלה "מהו התנ"ך?" לא כל התנ"ך, חלק מהמקרא כבר קיבל יחס של קדוּשה. אולם המשנה במסכת "ידיים" מתארת דיון סוער לגבי מגילת שיר השירים. האם היא "מטמאת את הידיים" כלומר קדוֹשה, או שאיננה ראויה להכנס לקאנון? מסופר שרבי עקיבא אמר שמגילה זו היא "קודש קודשים" כפי שהיא. אחרים היו מסוגלים לשאת את התיאורים הנועזים שבמגילה זו רק כאלגוריה לקשר שבין עם ישראל ואלוהים. בספרות חז"ל השתמרה ועברה מדור לדור גם תמיהה ומחלוקת לגבי הכללתה של מגילת קהלת בתנ"ך. אינני מתייחסת לשאלת זמן חיבורן וזהות הכותבים של מגילות אלה לפי גישות ביקורת המקרא, אלא לדברי חז"ל אודותן - במשנה, בתלמוד ובמדרשים. צר כאן המקום מלדון בספרים החיצוניים ובמגילות שהתגלו בקומראן. בטור זה אני מבקשת להתמקד בתנ"ך המוכר לישראלים כיום, מהדורות ספרי התנ"ך שמקבלים תלמידים ותלמידות בטקסים בסיום לימודיהם בבית הספר, וחיילים וחיילות בצה"ל. המגילות נמצאות בחלק השלישי של התנ"ך, ב"כתובים". כדברי ד"ר גבריאל חיים כהן "הן נושמות את האוויר של עולמות רוחניים שונים: מגילת שיר השירים ומגילת איכה עוסקות בשירה - שירת דודים ופיוטי אבל; מגילות רות ואסתר מתארות פרשיות סיפוריות [המיוחסות ל-(ע.ל.)] ימי השופטים בארץ וימי הגלות בפרס; ואילו מגילת קהלת מצטרפת לספרי החכמה שבמקרא." [...] "חמש המגילות - שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר - הן לא רק חלק מן הכתובים במקרא אלא גם 'חומר הקריאה' של חמשה ממועדי ישראל: פסח, שבועות, ט' באב, סוכות ופורים. משום כך יש לכל אחת ממגילות אלו מעמד מיוחד בין ספרי הקודש". חז"ל הבינו את הערך האנושי, החברתי והספרותי הטמון במגילות שיר השירים וקהלת. למרות המחלוקת והקשיים העקרוניים שכל אחת מהן עוררה בקרבם, הם בחרו להכלילן בתנ"ך, ובכך פתחו עולם מגוון ומשגשג של פרשנות ומדרש שלֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה, וממשיך ומתחדש גם היום. בערב שבת, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948; אחרי שנות אלפיים, נוסף מועד חדש ללוח השנה העברי: יום העצמאות של מדינת ישראל. תפילות וברכות מיוחדות ליום זה (וליום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה שחל ביום שלפניו) כתובות במהדורות הסידורים הנפוצות בארץ ומוכרות גם ברחבי העולם היהודי. מדינת ישראל הוקמה "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות". פעולת קריאתה של "מגילת היסוד של מדינת ישראל" היא זו שיסדה למעשה את מדינת ישראל. במעמד זה שבו מומשה הלכה למעשה "זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית", צויינו היסודות עליהם מושתתה המדינה: החירות הצדק והשלום וקיום שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. הארגון הפנימי של המגילות בתנ"ך הוא לפי לוח השנה, המתחיל בחודש ניסן: כך המגילה הראשונה היא מגילת שיר השירים הנקראת בפסח, השנייה היא מגילת העצמאות שהיא הטקסט המכונן של חג העצמאות, השלישית היא רות הנקראת בשבועות, אחריה מגילת איכה שקוראים בט׳ באב, חמישית היא מגילת קהלת בסוכות והאחרונה, מגילת אסתר הנקראת בפורים. אינני יכולה שלא לתהות אם רבי עקיבא עלה למרום וראה את בית מדרשו של דוד בן-גוריון, את חברי מועצת המדינה הזמנית, מכל קצוות הקשת הפוליטית, את נציגי כל הפלגים הרעיוניים של העם הישראלי, את כולם כולם חותמים בחתימת ידם על מגילת העצמאות. אולי אז גמלה בליבו החלטה לשמור לה את המקום המיועד לה בלוח השנה. שיר השירים, המגילה הראשונה, מלווה את חג הפסח, חג היציאה מעבדות לחירות. תפילתו ותקוותו של העם "לשוב לארצו ולחדש בה את חירותו המדינית" התממשה בחודש הבא אחריו, חודש אייר. מקומה ההיסטורי של מגילת העצמאות הוא בכתבי הקודש, בין מגילת שיר השירים למגילת רות.