72 שעות לפני התקדש יום הזיכרון לאריות האומה, היום בו אומה שלמה מתחברת בלבבותיה ללב הדואב והמיוסר של מי שהעניקו חירות והגנה למולדת, נתנו חיים לתקומת המדינה היהודית הדמוקרטית היחידה בעולם.
מאיר ותפארת זריהן, ההורים של רז ועידו, משפחה ירושלמית-ישראלית שכולה אהבה, משפחה של אנשי הארץ הטובה, אוהבי הארץ ומחנכי ילדיה על אדני ה-יחד היהודי ישראלי, אהבה ללא תנאים, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבת אמת, אהבה גדולה. וביום אחד, בסתם יום של חול, בעיצומה של מלחמת התחייה והתקומה, דפק המוות בחלונם. עידו שלהם, דודו של אבא ואמא, האחות, החברה, החברות והחברים, נפל בט"ז באדר א' ה'תשפ"ד, 24 בפברואר 2024.
מאז השתנה העולם. אבן מאבני ירושלים התמוטטה באותו היום, אבן עליה נכתבו באותיות של זהב, בפונט של דמעת האל כי סמ"ר עידו זריהן, לוחם בסיירת גבעתי, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, והוא רק בן 20.
72 שעות לפני ההתכנסות הלאומית בהיכלות הגבורה, מול מצבות היגון המספרות את סיפור העוז והרוח היהודית, אל מול נרות הנשמה אשר שלהבותיהם רועדות אל מול הדממה של העומדים מול האהובים שהיו ולעד יישארו בליבם הרוטט מאז הדפיקה ההיא. 72 שעות והבוקר התעוררתי בהתרגשות, לבשתי את מיטב מחצלותיי, התקנתי רגשותיי הגואים, שמתי פעמיי לבירת ישראל הנבנית ובליבה חומה של לבנות הגבורה החסרות.
72 שעות והמסע לירושלים, לבית משפחתו של גיבור ישראל, עידו זריהן, החל. תלמידי לשעבר, שחר דגן אספני למכוניתו, המשכנו בנסיעה של זיכרונות והגיגים למושב רוויה לאסוף את תלמידי יוסי הרוש אשר כאח היה למאיר, אבא של עידו. ברכב אחד החוצה את כביש הבקעה, בדרך לשמחה גדולה, הכנסת ספר תורה מהודר שנכתב באהבת אין קץ לכבודו של עידו, הנער הנצחי. כוסית "לחיים" הייתה לסמלו, בין פריטה על מיתרי הגיטרה, ל"הרמות" למשפחה ולחברים, הביא שמחה גדולה עימו לכל מקום בו הגיע.
72 שעות טרם התקדש היום המיוחד, אימא תפארת, אבא מאיר, האחות האוהבת רז, הכלה המיועדת זיו, אחרי למעלה משנה מאז היום ההוא, יובילו עוד רגע קט עם כל אוהביו של עידו בשירה ובריקודים, תחת חופה של פרוכת, את ספר התורה שנכתב לכבודו של עידו, בבחינת: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת."
ברית נצח
72 שעות טרם התקדש היום הקדוש, בעת שנעלתי את דלת ביתי בעמק, עיניי נחו על כד גדול במיוחד, ובו פורחת נענע ירוקה וריחנית, מלאת חיים, את הנענע שתלתי ביום בו שבתי מאזכרת השנה לגיבור עידו, את העציץ הקטן קיבלתי מתלמידי היקר, יוסי הרוש, אליו הצטרפתי לאזכרה בהר הרצל בחלקה 18 א'. הבטתי בכד הגדול הפורח והרהורים עטפו אותי במחול של תוגה ותקווה, כאב ונחמה. חשבתי על החיים הממשיכים, על השמש הזורחת, השיטה הפורחת, הנענע הצומחת, חשבתי על מאיר ותפארת, על רז ועל זיו על כל אוהביו של עידו שנשארו לעד ביום ט"ז באדר א' ה'תשפ"ד, 24 בפברואר, 2024.
72 שעות לפני המיית הכאב, הזיכרון והגעגוע המרחפים מעל מצבתו של עידו, התרגשתי מאוד עם ההורים, תפארת ומאיר והאחות רז. הפעם הייתה זו התכנסות של נחמה, של התחלה, בראשית, חלק מתהליך הניסיון לרפא ולו במעט את השבר, להביט ליגון בעיניים ולקרוא מתוך ספר התורה של עידו, בהתרגשות ובטעמים ירושלמיים את: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" ממשיכים את המסע עם עידו, יד ביד.
בבית, המוקף בדגלי חטיבת גבעתי, בדגלי מדינת ישראל, בדגלי דיוקנו ומשפטי החוכמה של עידו, התרגשות עצומה. התרגשות של חתן היוצא עוד רגע מחופתו אל כלתו, אל עם הנצח לו נשבע אמונים, עימו כרת ברית דורות, ברית נצח. המשפחה היפה של עידו לבושה בלבן, מקבלים את מאות הבאים להשתתף בשמחתם בחיבוקים ובנשיקות. חיילים מהפלוגה של עידו נעטפים באהבה על-ידי המשפחה, המשפחה שגדלה בין יום, משפחה שכולה זיכרון ואהבה. כיבוד שמחות עשיר, זמר המלווה את טקס כתיבת האותיות בספר המהודר, ריקודי שמחה, רגע אושר רגע תוגה, רגע חיוך, רגע פרץ דמעות, רגעים של חן וחסד ואהבה.
בהר הגיבורים בחלקת המלאכים 18 א', עידו מוקף בחברים מכל יחידות צה"ל. הם נפרדים לשעות אחדות מעידו שקיבל אישור מיוחד לפקח מלמעלה עם כוסית "לחיים" בידו וגיטרה תלויה על צווארו. כך ילווה את התהלוכה הנרגשת עם ספר התורה שנכתב לכבודו. מאות אוהבים נעמדים מאחרי החופה הלבנה המיוחדת מתחתיה יעמוד אבא מאיר, אוחז בספר התורה של עידו ויפסע לקול שמחה גדולה לעבר בית הספר" קשת ראם", בו למד עידו ולשם הובל הספר במעמד רב הוד. מאחרי הפרוכת החופפת כחופה את ספר התורה של עידו, צעדו גם הורי הלוחמים, חבריו של עידו, שנפלו עימו בקרב הגבורה, הוריהם של נריה בלטה הי"ד ואוריה גושן הי"ד.
היום הוא יום הולדתו של עידו, היום בו החליט מי שאמר והיה העולם כי העולם אינו יכול להתקיים בלעדיו. מאות בלונים סגולים עם ברכת מזל טוב לעידו כיסו את השמיים, האחות רז, בירכה את עידו לרגל היום החשוב, ריקודי המצווה לא עצרו לרגע, ומספר נשים הוסיפו צהלולים של אהבה.
בעוד 72 שעות יתייצבו שוב אהוביו ואוהביו של עידו לרגלי מנוחתו כבוד, יום הזיכרון השני לגיבור ישראל, לנער הנצחי, לעלם החמודות אשר רוחו חיה בכל רגע בקרב אוהביו. אחר שמונה שעות של שמחה עידו שב לחברים מחלקה 18 א', חיוך גדול על פניו, אושר מכסה אותו, על שפתיו השיר שכל כך אהב: "יפה ותמה תורת תמימה, הנעימה", החברים הצטרפו בזמזום חרישי.
בהר הדמעות, הר הגיבורים הושלך פתע הס, עידו נוסף נאסף, משפחה אוהבת נוספת מירושלים מלווה את גיבורם אהובם בדרכו למנוחת עולמים, עידו וולך בן ה-21 נפל בקרב גבורה בסוג'עייה. עידו זריהן, הניח את כוסית "הלחיים", הוריד את הגיטרה, הביט בחבריו וביחד הצטרפו למסע ההלוויה של עידו השני, עידו וולך. עידו זריהן אהבת חייהם של תפארת ומאיר, רז וזיו, התחיל בהכנות לקראת המפגש שיתקיים בעוד 72 שעות עם האהובים של חייו.