שמעתם פעם על פחד משתק? אדם נמצא בתחתית מפולת שלגים אימתנית, יש מסתור מימין, יש מיגונית משמאל אך הוא נתקע מרוב פחד. פחד מצמית קוראים לזה בעברית, פחד מקפיא, חרדה, פשוט חרדה. ומה מביא אותי למסקנה הזו? הקלטה של עמית בשיח עם תלמידי תיכון (קישור) אינני רוצה לחזור על הדברים, מפאת כבודו של עמית, דבריו אינם ראויים לנשיא בית המשפט העליון, מי שרוצה כאבי בטן חזקים אנא יאזין לדברי המקור, רבים מאתנו לא ירגישו כאב, כי גם הבטן שלהם הפכה כבר לאבן. לחלופין בואו אגלה לכם מה אני, אפרי האהבל, שאפילו ש"ג של בית משפט תחתון אינני, הייתי עונה לשאלות:

1) רונן בר

תלמידים יקרים אחיי, אני אומנם נשיא, אך גם נשיא אינו כל יכול, אני יושב כעת בהרכב הדן בשני נושאים הקשורים לרונן בר, הטאבו על התבטאות שופטים בציבור הוקל בשנים האחרונות, בייחוד כאשר מדובר בנשיא בית המשפט העליון כי הוא לא רק שופט אלא הוא גם ראש וראשון לשופטים, ובמקרים רבים הוא גם הפה שלהם, אך הכלל של "שופט אומר את דבריו בפסקי דין ובהחלטות" תקף ודאי גם היום בתיקים פעילים בהם אני דן וכל מי ששואף להבין את עמדתי ספציפית בנושא רונן בר אנא יטריח עצמו ויגיע לבית המשפט, או ימתין בסבלנות לפסקי הדין.

2) מי חזק יותר הכנסת או בית המשפט?

תלמידים יקרים, אני רוצה לשוחח עם המורה שלכם לאזרחות, הוא לא משקיע בכם די. השאלה הזו היא כמו לשאול ילד את מי הוא אוהב יותר את אימא או את אבא. לשאלה הזו אני עונה כדלקמן: אם אנחנו ניסחף ואולי כבר נסחפנו למאבק הורדת ידיים עם הכנסת, זו אומר ששנינו חלשים, ולכן מצבנו מאוד לא נעים אם לא לומר מסוכן. מערכות שלטון הן או חלשות ביחד או חזקות ביחד ובאמצע יש תקופה של מאבקי כוח, המעוררים את השאלה שנשאלתי. מערכות שלטון לא נבחנות בחוזקן או בחולשתן, הן נבחנות באינטגרציה ביניהן, בשיח שביניהן. שיח טוב מפרה את כולן ושיח רע מדכא את כולן, ולצערי קיבלתי משמרת עם שיח רע. אני במערכת שנים רבות ולכן איני יכול לרחוץ בניקיון כפי, גם אני אחראי לשיח הרע הזה, ומרגע שנבחרתי, אני האחראי המלא לשיח הרע הזה בצד שלי. אגלה לכם סוד, אני רואה בשיח הזה שליחות. רק לשם כך אני כאן. אני ארים כל אבן, אהפוך כל מכשול אקבל כל פשרה סבירה על-מנת ליצור שיח, לקרב שיח, לאזן עם ידידי בממשלה ובכנסת את מערכות השלטון, וכאשר נהיה מאוזנים, נפסיק לחשוש איש מרעהו, נפסיק לפחד איש מרעהו ואז בדיוק נעלה על דרך המלך, ואז כולנו יחדיו נהיה חזקים ואיש לא יוכל לנו.

3) שינוי חוק יסוד על בסיס קול אחד בכנסת

תלמידים יקרים, אם חשבתם שבאתי לכאן על-מנת ללמד, טעיתם. באתי ללמוד. "מכל תלמידי השכלתי" (טוויסט קטן על הנאמר בתהילים קי"ט), אך על-מנת ללמוד מכם ועל-מנת לאפשר לכם לפרוץ את השלשאות והגגות שהדור שלי כפה עליכם, אני מבקש לספר על הכללים שלנו, על תכליתם, כללים אשר אותם תשנו, כך אני מקווה, אבל מאוד רצוי שתבינו גם אותנו, דור ההורים והסבים, כך תיקחו את הדורות הבאים לכיוונים טובים יותר כי תלמדו גם מניסיוננו. מהו חוק? חוק הוא כלי נגינה אחד. חצוצרה אחת, שבה נושפים חברי הכנסת בכל פעם שמבוצע מעשה חקיקה. אפילו לא שופר. חצוצרה. החצוצרה הכי חשובה ביקום, עוד מימי משה רבנו ולוחות הברית. עשרת הדברות. חוק, חצוצרה. מהו דין? דין הוא תזמורת הרמונית בה מנגנת הכנסת. אותה חצוצרה בודדת, אך מנגנים בה גם בתי המשפט עם תקדימים, גם הממשלה עם תקנות, כללי רגולציה, רשויות מקומיות ומה לא. דין הוא עשרת הדברות, חמישה חומשי תורה, נביאים וכתובים, משנה, גמרא והרשימה מאוד ארוכה. מה אין בתזמורת הזו? אין מנצח תרתי משמע, כי אילו היה מנצח כולנו היינו מפסידים. ולתזמורת ללא מנצח קשה מאוד לנגן בהרמוניה - לכן מחויב שיח, ואם השיח משתבש הכלים מנגנים תחילה ע- פי התווים אך ללא כל תיאום וזה בדיוק מה יש לנו היום.

• האם אנו מתרגשים מכך שלדעת שופט בודד הקבוצה שלנו יורדת ליגה? מתרגשים, זורקים "השופט ב-ז---" ולמחרת שוכחים.

• האם אנו מתרגשים כאשר החלטה שיפוטית נופלת על חודו של קול? לפעמים זה לא נעים אבל לא מתרגשים. 95% מההחלטות השיפוטיות מתקבלות על חודו של קול.

• לכן אסור לנו להתרגש אם חוק מתקבל על חודו של קול.

אז האם הכל טוב, ולכן לא צריך לשנות כלום? חלילה, הדרך לפתור בעיות היא בהידברות, במשא-ומתן. בכדורגל לא נתקעו עם השולחן ערוך הוותיק, הוסיפו VAR נכון?, שנים אמרנו לשופטים "תגידו אתם עיוורים, מי בכלל נתן לכם רישיון, מתי כבר תצאו לפנסיה, ססס א--" כי המצלמה רואה זווית אחת, השופט רואה אחרת, הטכנולוגיה מאפשרת, אז יאללה אודורוב תודורוב, יש VAR, ופתאום המכונה היא זו שתומכת בהחלטות הכי חשובות של השופט, פנדלים, גולים. גם בחיי השיפוט והחקיקה כך חייבים להיות חיינו, התנהלות על-פי הכללים, במקביל לראש פתוח ונפש חפצה לחשוב ולדון בשינוי הכללים באורח מאוזן ובטוח, על-מנת שנמסור לכם ילדינו, מדינה טובה יותר, עולם טוב יותר. אך משהו השתבש, הפסקנו לדבר, מנגנון קבלת ההחלטות שלנו קפא, איננו מסוגלים לתקן את דרכנו, ולכן שאלות יסוד שצצות על הדרך, כפי שנשאלה כעת, נותרות ללא מענה. עד מתי? עד אשר נחדש את השיח, עד אשר נוכל לנגן מחדש בהרמוניה. וכאן תלמידים יש לכם תפקיד. אינני מרים ידיים, אך ייתכן שהדור שלי כבר שרוף, הוא התנצח יותר מידי בכדי לתקן מהשורש את דרכו, אל תתנו לאידיאולוגיה לחצוץ ביניכם, שוחחו על המשותף, דונו במפריד, פערים אינם אסון כל עוד הם לא מפריעים לשיח, התרחקו מהפרעות שיח כמו מאש, הדור שלי לא נזהר, וראו להיכן הגענו.