לאחרונה פרסם ד"ר שמואל חרל"פ, יו"ר קבוצת כלמוביל ואחד מאילי העסקים המובילים בארץ, מאמר שבו קרא להקים ממשלת שינוי נוספת בראשות אביגדור ליברמן ובשותפות עם יאיר גולן.
חרל"פ הסביר כי גולן וליברמן "חולקים ערכים משותפים וחזון דומה לישראל. שניהם מחויבים לדמוקרטיה ליברלית, הגעה להסדר מדיני עם הפלשתינים וחיזוק הקשר של ישראל עם ארה"ב ומדינות המערב", ולכן יוכלו להקים ממשלה אשר "תביא בשורה, תקווה והתחדשות, הן בזירה הפנימית בישראל והן במעמדה הבינלאומי". אם מישהו ממחנה המרכז-שמאל היה כותב את השורות הללו לפני חמש שנים, הוא היה מושא ללעג ולקלס.
איני בא לבקר את חרל"פ, איש עסקים מוכשר ביותר ואדם מבריק, אלא את התופעה שהוא מייצג - טייקונים עתירי זכויות ועטורי הצלחה, שסבורים כי הישגיהם בזירה העסקית מקנים להם מומחיות גם באסטרטגיה ובטקטיקה פוליטית. הם מסרבים להבין שפוליטיקה היא מקצוע שדורש מיומנויות וניסיון, ושלא ניתן ללמוד איך עושים פוליטיקה מקריאת ניתוחים פוליטיים בעיתון.
רבים מהטייקונים האלה מממנים את תנועות המחאה הקפלניסטיות ויש להם גם קשרים ישירים למנהיגי האופוזיציה. כלומר, יש להם השפעה רבה על המהלכים הפוליטיים - גם של האופוזיציה הפרלמנטרית וגם של האופוזיציה החוץ-פרלמנטרית. אולם אף שלאופוזיציה ולמחאה היו הישגים פוליטיים מסוימים בשנתיים האחרונות, למשל בעיכוב הרפורמה המשפטית, במשימה העליונה שלהן - הפלת ממשלת נתניהו - הן נחלו כישלון חרוץ.