בפברואר 2020, פרסם מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית את מחקרה של ד"ר מיכל יערי, שכותרתו "ישראל וקטר: יחסים בצל ובחסות הסוגיה הפלשתינית". המחקר התפרסם במסגרת סדרת פרסומים על יחסי ישראל עם מדינות ערב: הפוטנציאל הלא ממומש. להלן הפרק העוסק בסיוע הכספי במזומן (מזוודות הכסף) של נסיכות קטר לרצועת עזה:
עמוד 7
למעשה, מאז 2014 השיחות בין ישראל לקטר מתקיימות בתדירות גבוהה, כאשר במוקד שלהן עומדת סוגיית עזה. במבחן המציאות, מלאכת התיווך של מוחמד אל-עמדי, שגריר קטר לעזה, הצליחה למנוע שוב ושוב סבבי לחימה בין ישראל לחמאס, גם בעתות שבהן נראה היה שישראל איננה מוכנה להבליג עוד.
במאי 2019, לאחר מטח כבד של 700 רקטות שנורו לעבר ישראל וגרמו למותם של ארבעה בני אדם, רבים בישראל דרשו מבצע צבאי שיוביל לשיקום ההרתעה. התחושה הייתה שהמלחמה תהפוך בקרוב לעובדה מוגמרת, גם אם המחיר לשני הצדדים יהיה כבד. אלא שגם במקרה זה התיווך של קטר, מצרים ושליח האו"ם, לצד סכומי עתק שקטר התחייבה להעביר לרשות הפלשתינית ולרצועת עזה, הובילו להסכם הסדרה.
באופן אירוני, האסון ההומניטרי בעזה יצר פלטפורמה נדירה וייחודית במסגרתה האינטרסים המשותפים לדוחה וירושלים גוברים על יריבויות העבר ומספקים הזדמנות נדירה לבחינה מחודשת של יחסיהן. תפקידה הכפול של קטר ברצועה, הן כמשענת כלכלית והן כשחקנית מפתח בתיווך בין ישראל והחמאס, הפכו אותה לשותפה אסטרטגית של ההנהגה הישראלית בסוגיה מורכבת זו.
בנימין נתניהו אומנם ספג ביקורת קשה בישראל על תמיכתו בהעברת מזוודות הכסף הקטריות לעזה בשל מה שנתפס כסיוע לאויב, אך עד כה הביקורת הזו לא חיבלה משמעותית בתהליך. ככל הנראה, מקבלי ההחלטות בישראל מוכנים להתמודד עם הלחץ הציבורי כדי למנוע את המלחמה הבאה.
לדברי השר לשעבר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי, "אם זו עזרה הומניטרית מוגבלת שיכולה למנוע הסלמה, זה לא מעניין אותנו מי מסייע, גם אם זו מיקרונזיה". [בהערת שוליים צוין, כי מדובר ב"שיחה של המחברת עם השר צחי הנגבי, אוקטובר 2018"]. גם בקטר מודעים לכך שללא האישור מישראל, כספם לא היה מגיע לרצועה.[
סימוכין]