בנימין נתניהו לא נושם בלי תגמול, ודונלד טראמפ תמיד שמח לפרוע שיקים פוליטיים. אז אולי במקום משפט, פשוט נכניס לדגל עוד כוכב אחד, כחול-לבן. בשבוע שעבר התעוררנו למציאות שכבר קשה להפתיע בה, ובכל זאת הצליחה. דונלד טראמפ, האיש שכבר חצה את כל הגבולות בין מציאות לפנטזיה, קרא לבטל את משפט נתניהו. לא להשהות, לא לבדוק, לא להמתין, פשוט לבטל. כי איך אפשר לנהל מלחמה ולנהל משפט בו-זמנית? הרי זה יפריע לריכוז, לביטחון, ובטח למנהיגות. בזה יש לו ניסיון, כולל הענשת כל מי שהיה קשור למשפטיו. בצד הדיווח הזה, חזרה אליי תחושה מוזרה, שצצה כבר כמה ימים קודם לכן. זה קרה כשפורסמו הידיעות על כך שטראמפ הוא ששלח את המפציצים. לא היה לי קשה לנחש שמדובר בעסקה גם אם לא נחתמה בדיו. כי כשמדובר בנתניהו, שום דבר לא בא חינם. הוא לא קם בבוקר, לא עונה לטלפון, לא מתייצב לצילום, מבלי לחשב את נקודות הזכות שהוא יקבל על כך. הוא לא נושם בלי תגמול. עבור מילה ואפילו נשימה, חייב להיות גם שיק, או לפחות מחיאת כפיים. ולכן, אם טראמפ באמת הפעיל את כפתור ההפצצה בשיתוף ישראל, לא ייתכן שנתניהו הסתפק רק בפטריוטיזם או בביטחון לאומי. משהו עוד היה צריך לקרות. ועכשיו זה קורה, טראמפ דורש לבטל את המשפט. זה התשלום. זו התמורה. מהלך אמריקני עם אופי מזרח-תיכוני מאוד: עסקת תן וקח. פוליטיקה בגרוש. ואני אומר, נלך על זה, אפילו בכיף, בתנאי אחד בלבד: שישראל תהפוך למדינה ה-51 של ארצות הברית. נמאס לנו להיות סתם בני חסות. אם כבר להיות קולוניה, אז עד הסוף. עם סנאטור מנתניה, נציגת קונגרס מרעננה, ובחירות מקדימות בליכוד שיהפכו לפריימריז המפלגה הרפובליקנית במדינה הכחול-לבן. רק נבקש בקשה אחת קטנה: שיכניסו כוכב כחול-לבן לדגל האמריקני. לא עוד לבן כמו כולם, אלא עם פס תכלת דק שיעשה סדר, שכולם יידעו שזה אנחנו, הכוכב שבא עם תנאים, עם תביעות, ועם תודעה של עם סגולה. ואז, כשזה יקרה, הכל ייפתר. נתניהו לא יזדקק יותר למערכת המשפט הישראלית, הוא יקבל מיד חנינה נשיאותית. אולי אפילו שתיים ביום. אלף, אלפיים וכו'... מערכת הביטחון לא תצטרך להתייצב בלשכת ראש הממשלה, אלא בפנטגון. והציבור? הציבור יקבל סוף-סוף תחושת יציבות, כי כשאתה מדינה בתוך אימפריה, לפחות אתה יודע מי מחליט בשבילך. האם זו בדיחה? אולי. אבל בישראל של 2025, הדבר היחיד שעוד נשאר אמיתי, הוא העסקות שנתניהו אינו מפספס.