יאיר לפיד, פוליטיקאי המזוהה עמוק עם המרכז, נדמה שמנסה לאחרונה למקם את עצמו ימינה, כנראה לאור הסקרים המצביעים על שינויים בזירה הפוליטית. את דרכו הפוליטית, המרשימה למדי, בנה לפיד על בסיס זהותו כאיש מרכז מובהק, ושימש כנציג בכיר עבור הציבור המתון, הרחוק מקיצוניות והתלהמות. עובדה זו באה לידי ביטוי בהיבחרותו לראשות הממשלה - הישג חסר תקדים עבור מנהיג מרכז בישראל.
לפיד, שאולי רק בנימין נתניהו עולה עליו ביכולת לזהות שינויים עדינים ברוח הציבור, חש היטב את תנודות הלך הרוח ובהחלט מודע לשינויים הצפויים במפת המפלגות והגושים לקראת הבחירות הבאות. לא מן הנמנע שהוא חושש מהמשך זליגת מנדטים ממפלגתו למפלגות אחרות, ואולי אף מאימת הירידה למספר מנדטים חד-ספרתי.
במצב זה, הודעתו של לפיד על תמיכה בסילוק חבר הכנסת איימן עודה היא מהלך שקוף ומגושם מדי. זה ניסיון ברור לקרוץ קריצה עמוקה, אולי עמוקה מדי, לכל מי שמשתייך לגוש הימני במערכת הפוליטית, ואף למפלגות הקיצוניות ביותר שבו - עד כמה שזה יישמע מוזר.
נראה שמשהו משתבש אצל לפיד כשהוא מזהה סכנה פוליטית ומגיב בפאניקה. קשה להאמין שליבת תפיסתו הדמוקרטית בכלל והפרלמנטרית בפרט, שוללת את מקומו של נציג מתון יחסית מהמגזר הערבי, כדוגמת עודה. עצם העובדה שמפלגתו של עודה לא נפסלה מלהתמודד לכנסת ונבחרה אליה, מעידה על הלגיטימיות שלה. אין כל סיבה או הצדקה שאדם הגון ומצפוני כלפיד יתמוך בסילוק נבחר ציבור מבית הנבחרים רק בשל אמירה, מרגיזה ככל שתהיה, שאינה חותרת תחת יסודות הדמוקרטיה.
יאיר לפיד ירוויח רבות אם יחזור בו מהתבטאותו נגד איימן עודה. הודאה בטעות לא רק שלא תזיק לו, אלא ייתכן שאף תחזק את מעמדו בעיני הציבור הרחב, ובמיוחד בעיני מי שמעריכים יושרה ועמידה על עקרונות דמוקרטיים.