תשעה שופטי בית המשפט העליון מבין שנים-עשר שופטים ושופטות מכהנים (כיום חסרים שלושה שופטים להרכב המלא של בית המשפט העליון), בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, והשופטים נעם סולברג, דוד מינץ, יוסף אלרון, יעל וילנר, עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב, החליטו כי מאחר שהממשלה לא הגישה תגובה מקדמית לעתירות שהוגשו למניעת הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תגובה מקדמית מתבקשת זו, הוצאו צווים על-תנאי, כמבוקש בעתירות, בצד צו הביניים הקיים שהוציא לפני כשבוע המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט סולברג, המונע פיטורי היועצת המשפטית לממשלה עד לשמיעת העתירות לגופן. בהחלטת בג"ץ נקבע עוד כי הפעלת הדין בקשר לפיטורי בכירים בשירות המדינה או מי מחבריה בידי הממשלה מחייבת היוועצות בוועדה ציבורית שהמלצתה היוותה חלק מהליך המינוי. לאחר שהממשלה לא התייעצה עם ועדה זו, ומתוך תקווה לייתר את הדיון בהתנגדות לצווים על-תנאי שהוצאו בעתירות שהוגשו לבג"ץ, ראה הרכב השופטים לתת משנה תוקף להחלטת המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט סולברג, לממשלה, מלפני שבוע, לחזור למתווה של סיום כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה - מתווה שהומלץ על-ידי ועדת שמגר ואומץ בידי הממשלה בהחלטתה בעניין זה לפני חמש שנים. ועדת שמגר הוסיפה נדבך נוסף ביחס לדרכי המינוי וההדחה של היועץ המשפטי לממשלה. ההסדר שנקבע בעקבות דוח ועדת שמגר הוא שהפסקת כהונת היועצת המשפטית יכולה להיעשות רק לאחר היוועצות בוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי, שבראשה עומד שופט בדימוס של בית המשפט העליון, וקבלת עמדתה. בדוח נקבעו ארבע עילות שונות שבגינן ניתן לפטר יועצת משפטית: היעדר כשירות; חקירה פלילית כנגד היועצת; אם היועצת עשתה מעשה שאינו הולם את מעמדה; או אם קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל. אין כל מניעה שהממשלה תבטל החלטה ותחליף אותה בהחלטה אחרת. אולם החלטה לבטל את ההליך שנקבע על-פי המלצת ועדת שמגר - ככל החלטה שלטונית אחרת - נתונה גם היא לביקורת בג"ץ, ועליה לעמוד במבחן החוקיות המקובל. לכן, גם ההחלטה הקיימת של הממשלה חייבת להיות מעוגנת אך ורק בשיקולים ענייניים ולעמוד במבחני הסבירות והמידתיות. פרופ' יצחק זמיר, שכיהן כיועץ משפטי לממשלה והודח על-ידה, כותב בפרשנות משפטית שפרסם בעניין זה כי העובדה שהחלטת הממשלה מתבססת על המלצה של ועדת שרים ולא על חוות דעת של ועדת גרוניס - לאחר שלא הצליחה למנות לחבר בוועדה שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר שיבטיח לתמוך בפיטורי היועצת - היא שיקול זר באופן מובהק, ודי בכך כדי לפסול את החלטת הממשלה. יודגש ויצוין עוד כי הממשלה חייבת הייתה להתחיל את הליך פיטורי היועצת בחוות דעת של ועדה ציבורית-מקצועית בלתי תלויה בראשות הנשיא (בדימוס) של בית המשפט העליון אשר גרוניס. הליך מקדמי זה נקבע כבר בשנת 1998, על יסוד המלצות של ועדה ציבורית שמונתה מטעם הממשלה עצמה (ועדת שמגר), והמלצות אלה אושרו בממשלה. הממשלה לא נקטה בדרך זו, מכיוון שוועדת גרוניס חייבת לכלול בחבריה גם שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר. חבר ועדה שכזה לא מונה בידי הממשלה עד כה, ומכאן שהרכב ועדת גרוניס הוא הרכב חסר - עובדה המונעת ממנה לדון בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. קיימים בישראל מספר רב של שרי משפטים לשעבר ויועצים משפטיים לממשלה לשעבר, והממשלה יכלה לבחור מהם חבר אחד לוועדה. למרות מאמצי הממשלה, שארכו תקופה ארוכה, לא הצליחה למצוא שר משפטים לשעבר או יועץ משפטי לממשלה לשעבר שיבטיח מראש כי יתמוך בפיטורי היועצת. בנסיבות אלה החליטה הממשלה לבטל את ההחלטה משנת 1998 בדבר הדרך לפיטורי יועץ משפטי לממשלה ולהחליפה בהמלצה של ועדת שרים שמינתה הממשלה לעניין זה, במקום ההמלצה של ועדת גרוניס. את התגובה לדרך העיוועים ודרך העקלתון נתן שלשום בג"ץ בהחלטה מפורשת, בה דרש מהממשלה לפעול בהתאם למתווה של הממשלה שאימצה את החלטות ועדת שמגר, שלא יושמו על-ידי הממשלה הנוכחית עד כה.