קראתי בצער את מאמרו של ישראל הראל" (הארץ" 26.9), התובע החלת ריבונות ישראלית עכשיו על חלקים מיהודה ושומרון שאינם שטחי A. ישראל הראל שבוי בגישה של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ מִכָּל הַגּוֹיִים", כשהוא מתריס בנציגי 142 מדינות, כפי שהתריס כלפיהם בנימין נתניהו בפני אולם ריק בעצרת האו"ם, כי הם מצדדים בפתרון שיביא מזור לשתי מדינות.
מצער, שלא מקובלת על ישראל הראל הגישה של "אַתָּה בְּחַרְתָּנוּ עִם כָּל הַגּוֹיִים", המבקשים לחלץ את שני העמים, החיים בין הירדן לים, ממציאות חיים מדממת, כשאת ממשלת ישראל מנווטת גישת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר, התובעים להשמיד את עזה "מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׁה, מִגָּמָל וְַעד חֲמוֹֹר" (שמואל א' פר' ט"ו, פס' ג'). ובעזה הנקייה משני מיליון תושביה הפלשתינים להקים יישוב יהודי.
מצערת גישת ישראל הראל, התובע את החלת הריבונות עכשיו "גם מסיבות לאומיות והיסטוריות שהגיעו לפרקן". נקודת המוצא של ישראל הראל שביטחון ישראל מותנה בשליטה ביהודה ובשומרון. ישראל הראל יודע, ששליטה מחייבת נוכחות צבאית מוגברת ביהודה ובשומרון. אני מעדיף את הגישה ש"טוֹבָה חָכְמָה מִִכְּלֵי קְרָב" (קהלת פר' ט' פס' י"ח). טוב שיח מדיני משיח של כלי קרב, הממסגר במודעות אבל שחורות עלומים נקיים ויפים בשדות הקרב. חשוב שננצור את התביעה של קהלת - "טוֹבָה חָכמָה מִגְּבוּרָה". (פר' ט' פס' ט"ז).
נקלענו למצב מביך, שהאדם הכי לא צפוי, נשיא ארה"ב, שכל יום משווק תוכנית מדינית הסותרת את קודמתה, מציע היום מתווה, המנוגד לחלוטין להבטחות של בנימין נתניהו לבייס שלו ולמתחזקים מימין את הקואליציה שלו. במפגש של דונלד טראמפ עם ראשי מדינות ערביות מוסלמיות במהלך עצרת האו"ם הוא דאג להבהיר, שלא יאפשר לישראל לספח התנחלויות, וימנע את החלת הריבונות.
מה שנותר, שישראל הראל מעל דפי עיתון הארץ ובנימין נתניהו בכל כיכר ומעל במת הכנסת יתריסו לא רק ב-142 מדינות אלא ב-143 מדינות, כי אנחנו "עַם לְבַדַד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִים לֹא יִתְחַשַּׁב".