ב-7 באוקטובר 2023, פרסם ערוץ הטלוויזיה הפלשתיני "אל-כופיה" (قناة الكوفية) את ההודעה הבאה: המנהיג מוחמד דחלאן [לשעבר ראש המודיעין המסכל ברצועת עזה ובכיר בתנועת פתח]:
מה שקרה ומתרחש בגבולות עזה מאז שעות הבוקר [מתקפת "מבול אל-אקצה"] הוא השתקפות טבעית של סתימת הגולל על כל האופק [המדיני] בפני עמנו בפלשתין והציבור שלנו ברצועת עזה, וזאת בגלל השתרשות הקיצוניות האווילה והאלימות רוויית הדם על כל מושכות המדיניות הישראלית שהתמסרה לכנופיית [איתמר] בן-גביר - [בצלאל] סמוטריץ’, ו[השתקפות טבעית] של הפשעים החמורים המבוצעים מדי יום באל-קודס [ירושלים] ובהתנחלויות לעיני ולאוזני העולם האילם והמחריש. ישמור אללה על עזה ועל תושביה הגיבורים. [
סימוכין1]
ב-31 באוגוסט 2024, פרסם ד"ר מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלשתינים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א, ולשעבר ראש הזירה הפלשתינית בחטיבת המחקר של אגף המודיעין, מאמר באתר ynet, שנשא את הכותרת: "אופציית דחלאן על השולחן".
בכותרת המשנה נכתב: "מוחמד דחלאן מנסה לבדל את עצמו מסינוואר ומאבו-מאזן, ומצטייר בישראל כפתרון קסם ליום שאחרי בעזה. אבל בפועל, אומרת בכירה לשעבר בשב"כ, "זה יכול להתממש רק לאחר ערעור שלטון חמאס". ומקורבו טוען: "בטווח הקרוב אין שום צפי לחזרתו לרצועה". להלן קטעים מהמאמר:
[...]
מתחילת המלחמה עולה שמו של דחלאן בהקשרי היום שאחרי בעזה. הוא נתפס כפתרון קסם בעיני גורמים בישראל שמעוניינים לכאורה להציג פתרון אסטרטגי, ובאותו הזמן דבקים בנוסחה "לא חמאס, לא עבאס", שדחלאן מנופף בה עצמו. בשבועות האחרונים בלטו שני דיווחים בנושא. הראשון ב"וול סטריט ג'ורנל", שלפיו גורמים ישראלים, אמריקניים וערביים תומכים במינוי דחלאן לאחראי על ממשל שיפעל ברצועה לאחר סילוק חמאס ויישען על כוח חמוש בן 2,500 איש - כל זאת, ללא זיקה לרשות. דחלאן מצידו הגיב בפומבי בזעם: "פעם אחר פעם מודלפות טענות כאלה לגבי היום שאחרי, למרות שהודעתי שוב ושוב שאני מסרב לקבל תפקיד מנהיגותי ביצועי". הדיווח השני נוגע לגישושי פיוס שמקדם באחרונה אבו-מאזן מול דחלאן.
[...]
"אופציית דחלאן עלתה ונפלה כבר כמה פעמים בעבר, אבל נראה שהמצב האסטרטגי המורכב כיום מחייב את ישראל לבחון אותה יותר ברצינות", מסבירה נעמי נוימן, עמיתת מחקר במכון וושינגטון ששימשה עד לפני שנתיים ראש חטיבת המחקר בשב"כ.
"ניתן לשרטט תרחיש של שיתוף פעולה בין דחלאן כשליט בעזה לרשות, בסיוע כספי של אבו-דאבי ובתמיכה מדינית וביטחונית מצד מצרים וארה"ב. כמעט 11 חודשים לאחר תחילת המלחמה, ישראל אומנם קוצרת הצלחות צבאיות אבל לא מוטטה את חמאס, ודחלאן עשוי לספק פתרון שלא יהיה כרוך בכיבוש עזה. מכל מקום, מדובר בתרחיש שיתממש רק לאחר ערעור שלטון חמאס, וצריך להתנות אותו בכך שלא תהיה זיקה בין הממשל העתידי בעזה לחמאס".
[...] [
סימוכין2]