אזרחי ישראל איבדו את הכיוון, כי קיימת מערכת ממשלתית מתוחכמת של "משבשי ניווט" לשינוי התודעה. המהפכה הטכנולוגית מעמידה את כולנו בפני האתגרים של קריאת המציאות. מאחורי כל שביב מידע יש אינטרס שמקודם על-פי שיקולים כלכליים שנסתרים מעיננו. מעבר לשיקולים הללו יש גם בודדים, קבוצות ואפילו מדינות שמעצבים את התודעה. יש שממסגרים את התופעה כ"הנדסת תודעה", אבל אני מעדיף לכנות זאת "עיצוב תודעה". זהו מהלך שנראה טבעי, כי המערכות הדיגיטליות מותאמות אליו. המעניין הוא שאל מול עבודת תודעה מאומצת שנועדה לשכנע את אזרחי ישראל שכל מה שאומר ראש ה
ממשלה נכון וכך גם כל החלטה של הממשלה, מדינת ישראל הפכה לבור ספיגה של תעמולה פלשתינית שמעולם לא הייתה עוצמתית יותר.
במילים אחרות, אנחנו יעד לעיצוב תודעה כי פוליטיקאי משופשף מצא ממשלה שעובדת לפי החליל שלו. הזירה הממלכתית, הבינלאומית, זאת שישראל חייבת להיות בה, הופרטה. יש פה ושם ישראלים ויהודים שאכפת להם, אבל הם טיפה בים אל מול המיליונים שמייצגים היטב את הנושאים הפלשתינים. מעולם מצבם לא היה טוב יותר, הרשתות החברתיות לרשותם וכך גם היכולת להפגין בכל כיכר שיחפצו. פעם קראו לזה הסברה, השם העכשווי הוא "דיפלומטיה ציבורית" ובלי כל קשר להגדרות, הדממה הממלכתית בולטת בהיעדרה.
יהיו כאלה שיאמרו שברגע שהמלחמה תסתיים הכל ישתנה אך כפי שכתבתי לא אחת, יש כאן מחדל מתמשך של עשרות שנים. ישראל התבשמה בהצלחה האדירה שהייתה בכ"ט בנובמבר כשהאו"ם הכיר בה ומאז פסקה הפעילות התודעתית, מאז ועד היום. הפוליטיקאים, חסרי הממלכתיות, מעדיפים להאדיר את שמם. הצניעות פינתה את מקומה לחטא היוהרה.
כשמערכת התודעה הממלכתית מוחלשת ולא קיימת אין פלא שכל כך הרבה בני אדם שהתמכרו לרשת הדיגיטלית נוהים אחרי צלילי החליל המלווים אותם בכל חלק של הגלישה שלהם, בעיקר באמצעות המכשיר הסלולרי. אגב, זו לא תופעה מקומית. וכך עולות וצפות תיאוריות חדשות שאין להן ביסוס, אבל יש מאחוריהן המון כסף: תיאוריות על כך שהמשבר הסביבתי שמאיים עלינו, הוא המצאה. תיאוריות שמסבירות למה הליברליזם הורס את העולם, תיאוריות שמחלחלות למוחם של מיליוני בני אדם ומערערות את התודעה שלהם.
באותה השיטה בדיוק כעת מוכרים את פתרון שתי המדינות, פתרון שמופץ ביתר שאת ברשתות הדיגיטליות. נשיאים, מושלים ומנהיגים מנהלים את השיח ברשתות ובהבל פה מצאו את נוסחת הפלא, זהו השיח העולמי הרווח. אומנם הסיסמה "שחררו את פלשתין" נשמעת היטב גם היא בכל העולם, אך עדיין לא הופנמה לגמרי ולא כבשה את הלבבות, וזה עוד עלול לקרות, בפרט כאשר כך פועלת מערכת התודעה הישראלית. אגב כך, אני חײַב לציין שחייבים למצוא הסדר, 'אך' לצד השינוי המהותי בתפישה הישראלית, הפלשתינים חייבים להלאים את כל גישת הטרור, לפני התארגנות ראויה שלהם להקמת מדינה. הם בפירוש לא שם, הטרור והרצון להשמיד את ישראל נוכחים בשיח שלהם.
כאמור, אין מי שיפיץ את הדברים וישכנע בצדקת הדרך. אפילו הנאום של ראש הממשלה נתניהו באו"ם נשמע כמי שנועד לקריאות הבוז, כשרוב הנוכחים עוזבים בהפגנתיות את האולם. גם ה"הברקה" שיזם נתניהו, שינוי ניסוח: "הצבת רמקולים בעזה שיהדהדו את נאומו" מעידה יותר מכל שהאיש שידע לסחוף מיליונים, בזכות ההופעות המדהימות שלו, איבד כיוון.
הלכה למעשה, ישראל בראשות ממשלת "ימין על מלא" שעסוקה בבניית תודעה שלפיה הם יביאו לניצחון המוחלט ולשמירה על הכסא, מניחה את התשתית התודעתית להקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל - מדינה שתקבל מנדט אבל לא תהיה מוכנה עדיין לפעול כמדינה עצמאית ראויה ומתפקדת. לסיום, צדקת הדרך של הממשלה היא ההפסד של כולנו.