באודיטוריום ספיר, ע"ש שושנה ופנחס ספיר בכפר-סבא, התקיים בימים אלה (16.9.25) אירוע לציון 50 שנה למותו של פנחס ספיר אותו הנחתה נכדתו חוקרת הספרות והמוזיקאית ד"ר מיכל ספיר. בין הדוברים באירוע: רפי סער, ראש עיריית כפר סבא. ההיסטוריון ד"ר מרדכי נאור, שסקר פרקים בתולדות חייו של ספיר, ד"ר יוסי ורדי שהיה בשנות ה-70 מנכ"ל משרד הפיתוח העלה באירוע זיכרונות מתקופת עבודתו עם ספיר, השר וחבר הכנסת לשעבר עוזי ברעם ייחד דבריו לפעילותו הפוליטית של ספיר, ופרופ' איציק גרינברג סקר את פעילותו של ספיר במושבה כפר סבא "האדומה". בין הבאים לאירוע מכריו ומוקיריו של פנחס ספיר וכמובן בני משפחתו של ספיר. באי האירוע סיירו בתערוכה "פנקס המעשים - פנחס ספיר" המוצגת באכסדרת "בית ספיר", הסוקרת את תולדות חייו ומציגה את משנתו ותפיסתו הלאומית של פנחס ספיר ביחס לחברה, הכלכלה ותחומי החיים השונים של המדינה בהם הוא פעל. בהסתמך על דברי הדוברים באירוע וכן בהסתמך על נתוני מידע המופיעים בתערוכה, מבקש אני להביא בכתבה זו את סיפור חייו ופועלו של פנחס ספיר.

פנחס ספיר נולד בשנת 1906 בשם פנחס קוזלובסקי בעיירה סובלאק שבפולין למשפחה מסורתית וציונית. להוריו מרדכי וטובה קוזלובסקי שהיו סוחרים מהמעמד הבינוני נולדו חמישה ילדים. שניים מילדיהם מתו בילדותם. ההורים ושלושת ילדיהם - פנחס, אסתר ורחל עלו כולם לארץ במהלך שנות ה-30. פנחס ספיר למד בסמינר למורים של תנועת המזרחי בוורשה, ששילב השכלה יהודית רבנית וחינוך כללי. ב-1926 הצטרף לארגון החלוץ שהטיף לעזיבת פולין ועלייה לארץ והחל לעבוד כגזבר בארגון "החלוץ" במועצה של גרודנה וביאליסטוק. בהמשך עבר למרכז "החלוץ" בוורשה, שם עסק בניהול הכלכלי של הארגון ובגיוס כספים לפעילות הארגון. תוך שנים אחדות הפך ספיר, על-אף גילו הצעיר, לדמות בולטת בהנהגת הארגון. בסוף שנת 1929 הגיע ספיר למסקנה שעליו לקיים בעצמו את מצוות התנועה ובראשן עלייה לארץ ישראל. ב-7 בינואר 1930 בהיותו בן 23 הוא נחת בחוף יפו.

זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הגיע ספיר לכפר-סבא בה חי משך 45 שנים, הקים בה את ביתו וגידל את משפחתו, ולא עזבה עד יומו האחרון, למרות התפקידים הציבוריים-לאומיים אותם מילא. בתחילת דרכו בכפר סבא עבד תקופה קצרה בפרדסי המושבה. באותן שנים עבד כמנהל חשבונות במחלבת תנובה בכפר מל"ל, ובקואופרטיבים נוספים ותוך שנים ספורות הפך ספיר לדמות מרכזית בחיים הציבוריים במושבה. הוא היה חבר במזכירות מועצת הפועלים ובהמשך חבר המועצה המקומית וראש מפעל המים בישוב. בתחילת שנות ה-30 כפר סבא הייתה מושבה קטנה ונידחת, היא כללה אוכלוסייה מועטה ומספר פרדסים. ספיר ביקש לפתח את המקום, הוא הקים וניהל "קופת מלווה חיסכון קואופרטיבית" כפר סבא שהרעיון מאחוריה היה שכל פועל במושבה ירכוש מניה בסכום מסוים ב"קופת מלווה" וכנגדה יקבל הלוואות למספר שנים קדימה, לרכישת מגרש, לתיקון דירה, לרכישת בהמות וכלי עבודה וכו'. ספיר פעל בדינמיות ובחדשנות להגדלת מספר חברי "הקופה" ועם הזמן "קופת מלווה" כפר סבא הפכה לגדולה מבין הקופות בכל המושבות. ספיר פעל רבות לפתרון בעיית המגורים של הפועלים, ובעזרת הלוואות נבנו להם שכונות. כפר סבא היא הראשונה בין המושבות שקידמה שכונות כאלה ובנייתן שינתה את דמותה. במקביל ספיר קידם חפירת בארות מים והפך את התושבים לשותפים במפעל המים המקומי. באמצע שנות ה-30 חלה תפנית בהתפתחותה של כפר סבא. לאחר שנות משבר אחדות היא החלה לפרוח והייתה לאחת המושבות הגדולות בארץ ובה כשלושת אלפים תושבים. התפתחותה זו נבעה לא רק מהתרחבותו המואצת של היישוב היהודי בכללו באותן שנים, אלא גם בזכות פעילותה של חבורת העסקנים המקומיים שפנחס ספיר הלך ותפס בה מקום מרכזי. ספיר הקים את ביתו בשכונת הפועלים א', בית צנוע מידות בו קיבל אורחים חשובים ואת בני המושבה לטיפול בסוגיות שונות. כשנפטר, ביקש להיקבר בעיר ולא עם גדולי האומה. איש צנוע היה ספיר.

בשנת 1931 נשא פנחס ספיר לאישה את חברתו שושנה אותה הכיר בעיירה סובלאק ולאחר שעלו לארץ נישאו. ב-1933 נולדה בתם הבכורה רינה, לימים רינה טל. כעבור כארבע שנים ב-1937 נולד בנם עמוס ספיר לימים בכיר בקונצרן כלל וב-1943 נולדה בת הזקונים צפרירה לימים צפרירה הולצמן. צפרירה הייתה נשואה לזאב הולצמן מחלוצי תעשיית ההון סיכון בישראל. צפרירה נפטרה ממחלה קשה ב-1996. אחותו של פנחס ספיר רחל קוזלובסקי-מלמד עלתה לארץ ב-1932 הייתה חברת קיבוץ רמת יוחנן ושימשה שנים לא מעט אחות הקיבוץ. אחות נוספת של פנחס ספיר אסתר קוזלובסקי שטריקמן עלתה לארץ ב-1934 עם בעלה אברהם שטריקמן ועם שני ילדיהם נתן ושמואל והם התגוררו ברחוב פרישמן בתל אביב. אסתר נפטרה ממחלה בדמי ימיה בשנת 1950. שני ילדיהם של אסתר ואברהם שטריקמן - אחייניו של פנחס ספיר זכו לימים בפרס ישראל. נתן שרון היה ביוכימאי ישראלי. חתן פרס ישראל לחקר הביוכימיה (1994) ושמואל (מולה) שטריקמן היה פיזיקאי ישראלי, פרופסור במכון ויצמן למדע. חתן פרס ישראל לחקר הפיזיקה לשנת 2001. ב-1937 עליו הוריו של ספיר מרדכי וטובה קוזלובסקי והתיישבו בכפר סבא. האב מרדכי בוגר ישיבה היה חבר תנועת "המזרחי" ושימש כיו"ר ועד "המזרחי" בכפר סבא. אמו של ספיר טובה קוזלובסקי נפטרה ב-1952 והיא בגיל 75. שנה לאחר מכן באפריל 1953 הלך לעולמו גם אביו מרדכי קוזלובסקי. הוריו של ספיר נקברו בבית העלמין בכפר סבא. נכדתו של פנחס ספיר, מיכל ספיר, בתו של בנו עמוס, היא, חוקרת ספרות, מתרגמת ומוזיקאית. בשנות השמונים הקימה את הלהקה "אפור גשום", מיכל כתבה את הספר "היש הגדול" הביוגרפיה של פנחס ספיר.

אחד האירועים אשר הביאו להתקדמותו של ספיר לעבר הדרג הלאומי הארצי היה המאבק הממושך על עבודה עברית שאירגן בפרדסי כפר סבא במהלך שנת 1934 ואשר היו לו הדים בכל רחבי הארץ. הסתדרות העובדים החליטה לפעול נגד פרדסני המושבה שהעסיקו פועלים ערבים ומכרו פרי לסוחרים ערבים. באפריל 1934 עצרו הבריטים שלושה מחברי מועצת הפועלים בכפר סבא, שהיו במשמרת מחאה מול הפרדסים: יוסף בנקובר פנחס קוזלובסקי (ספיר) וראובן שרייבמן. השלושה הועמדו למשפט מנהלי בפני פולוק סגן המושל המחוזי ביפו ונדונו לעונש מאסר של שישה חודשים. הם הועברו לרצות את מאסרם בבית המעצר המרכזי בירושלים שם נחשבו לאסירים פוליטיים שזכו ליחס מועדף ואף יצאו לעבודה בארמון הנציב מחוץ לבית הכלא. כשחזר לכפר סבא הגביר ספיר את פעילותו לפיתוח המושבה וביצור מעמד הפועלים בתוכה.

בהמשך עבר ספיר לפעילות במישור הארצי. ב-1937 הוזמן על-ידי לוי אשכול אז מנכ"ל "חברת המים" (לימים "מקורות" ) לשמש מזכיר החברה ושימש למעשה סגנו של לוי אשכול. במהלך 13 שנות עבודתו ב"מקורות" הוא טיפל בתוכנית המים של המהנדס שמחה בלס להשקיית עמק יזרעאל, אחר כך עסק במפעלי המים באזור חיפה ובקידוח בארות בעמק ובדרום. מפעל טיפוחיו היה צינור המים הראשון לנגב שהונח ב-1947 אל 11 הנקודות שהוקמו בנגב. ב-1948 גויס על-ידי דוד בן-גוריון לתפקיד רכש נשק באירופה. לאחר הקמת המדינה באוקטובר 1949 מונה לתפקיד המנהל הכללי של משרד הביטחון. באותן שנים כמו שאר בעלי תפקידים ציבוריים ממלכתיים התבקש על-ידי בן-גוריון לעברת שם משפחתו הלועזי קוזלובסקי והוא בחר בשם ספיר, בשל משפחת נעורי אמו ספירשטיין.

באוקטובר 1953 מונה למנכ"ל משרד האוצר תחת שר האוצר לוי אשכול הוא כיהן בתפקיד מנכ"ל משרד האוצר מיולי 1953 עד דצמבר 1955. בסוף -1955 מונה לשר המסחר והתעשיה. בתפקיד זה כיהן עד 1963. הוא הקדיש מאמצים רבים לפיתוח מפעלי תעשיה במיוחד באזורי פיתוח וגייס משקיעים למטרה זו. במסגרת זו נהג לסייר יומיים בשבוע באזורי פיתוח ולעמוד מקרוב בעצמו על ביצוע עבודות הפיתוח והבנייה. ברצותו לזרז את פיתוח הארץ, סייע רבות לבעלי הון שהשקיעו בישראל, במיוחד כאשר הבטיחו ליצור תעסוקה. ניהולו היה ריכוזי ואישי במטרה לזרז תהליכים ולא פעם עקף את הביורוקרטיה ואת הנהלים הרשמיים. ספיר השקיע מאמצים בשכנוע משקיעים זרים לבנות מפעלים בישראל. נחשב לגאון בגיוס כספים למדינה ובעידוד אנשי עסקים להשקיע את כספם בארץ. דוגמה ליכולת שכנוע זו, שמרבים לספר אותה היא הקמת מפעל הטקסטיל פולגת בקריית גת. בשנת 1960 הזמין פנחס ספיר את התעשיין ישראל פולק להקים מפעל טקסטיל בקריית גת. ספיר היה מעוניין בהקמת המפעל בקריית גת כדי לחזק את הישוב שזה עתה הוקם. פולק רצה להקים את המפעל בגוש-דן. ספיר חשש שפולק יירתע מן העובדה שהיישוב מרוחק מגוש-דן. בשעה חמש לפנות בוקר התייצב ספיר עם נהגו בפתח המלון, שבו שהה פולק בתל אביב, וציווה על נהגו לנסוע בשיא המהירות לקריית גת. מאחר שהתנועה באותה שעה הייתה מאוד דלילה, ארכה הנסיעה פחות מחצי שעה, וכך השתכנע פולק להקים את המפעל, בהניחו שהוא ימוקם במרכז הארץ.

בתחילת שנות השישים התפרסמה מחדש פרשת לבון, וראש הממשלה בן-גוריון פעל להדיח את שר הביטחון לשעבר, פנחס לבון, מכל משרותיו ותפקידיו המפלגתיים בשורות מפא"י. ספיר ולבון היו ידידים קרובים, וספיר האמין בצדקתו ובחפותו של לבון. ספיר היה היחיד מקרב השרים שהתייצב לימינו של לבון והצהיר על תמיכתו בו לאורכה של הפרשה. ב-1963 ירש ספיר את אשכול כשר אוצר כאשר האחרון מונה לראש הממשלה. ספיר כיהן בתפקיד שר האוצר במשך כעשור. ב-1968 עבר ספיר לשמש מזכ"ל מפלגת העבודה והמשיך לכהן בממשלה כשר בלי תיק. ב-1970 חזר שנית לכהן כשר האוצר עד יוני 1974 אז פרש מהממשלה.

במישור המדיני-ביטחוני השתייך ספיר למחנה המתונים שכונו ה"יונים" ודחה בתקיפות יציאה למלחמה, אלא באין ברירה. מנחם בגין כינה את ספיר בעניין זה "תור התורים". לאחר מלחמת ששת הימים דגל ספיר בהחזרת רוב השטחים תמורת שלום אמת. הוא טען מיד אחרי המלחמה שצריך 'להחזיר' את כל שטחי יו"ש למלך חוסיין, ואת עזה למצרים, מנימוק דמוגרפי: אם לא נעשה זאת מיד, כך טען, בתוך 20 שנה יהיה רוב ערבי בארץ ישראל, ומדינת ישראל תאבד את אופיה היהודי, או את זה הדמוקרטי.

יש הרבה שטוענים שמבין כל שרי האוצר הרבים, הוא היה הטוב שבהם ורבים מאלה שזוכרים אותו מתגעגעים אליו ואל תקופתו לצד שבחים על שיטות עבודתו הנמרצות והישגיו הבולטים בשטח ותרומתו לכלכלה הישראלית. היו שביקרו את שיטות עבודתו בטענה כי שיטות עבודתו ריכוזיות ואישיות ומתנהלות ללא פיקוח וללא שקיפות ויש בהן העדפת מקורבים, כמו למשל מקורבים למפלגה. להגנתו טען ספיר כי הישגיו בפיתוח והקמת מפעלי תעשיה בכל רחבי הארץ מדברים בעד עצמם ומוכיחים כי שיטת עבודתו נכונה. ביקורת זו כלפי ספיר ועוזריו שהייתה עמומה יחסית לאורך השנים גברה בשנות ה-70 עם התפוצצות פרשת מיכאל צור (1974) שהיה איש אמונו של של ספיר, ושהואשם בשחיתות וחשיפת פרשיות כלכליות דומות נוספות. ב-1971 מתה רעייתו האהובה שושנה ממחלת הסרטן. מותה של רעייתו האהובה והביקורת נגדו שהייתה גם מבית פגעו בו קשה וכנראה בבריאותו.

לאחר מלחמת יום הכיפורים כאשר התפטרה גולדה מאיר מכהונת ראש ממשלה, סירב ספיר לקבל על עצמו את ראשות הממשלה למרות הפצרות חבריו. הוא תמך במועמדותו של יצחק רבין לתפקיד זה אך להפתעת רבים לא הצטרף לממשלתו והעדיף להתמסר לענייני עלייה ואיחוד העם היהודי בתפוצות. ב-18 ביוני 1974 נבחר לתפקיד יו"ר הנהלה הציונית (הסוכנות היהודית) בו נשא עד יום מותו. גם כאן בתפקידו זה גילה את כישרונותיו הכלכליים ויכולתו לגייס כספים. הוא הרבה בנסיעות בעולם ובביקורים בקרב קהילות התפוצות והיה דמות מקובלת בקהילות היהודיות בעולם. בין השאר גייס תרומות למוסדות חינוך בארץ, ובמסגרת "קרן ספיר" וביוזמתו הוקמו מוסדות רבים. בשנת 1974 נישא ספיר בשנית לרבקה אל נתן מזכירת ארגון אימהות עובדות בירושלים.

יומו האחרון היה אופייני לאלפי ימים אחרים בחייו והוא כלל פעילות נמרצת וקבלת החלטות שונות. בבוקרו של אותו יום נסע לביקור וסיור בבאר שבע והאזור, היה אורח ראש עיריית באר שבע אליהו נאוי, ביקר באוניברסיטת בן-גוריון ובמפעל "מכתשים". בצוהרי היום סעד בקיבוץ משמר הנגב, שוחח עם חברי הקיבוץ והתעניין בבעיותיהם השונות. אחר-הצהריים השתתף בטקס הכנסת ספר תורה אותו הצליח לעלות מקוצ'ין שבהודו לבית כנסת של עדה זו במושב נבטים. באירוע השתתף גם ראש הממשלה דאז יצחק רבין. השניים נשאו דברי ברכה באירוע. במהלך הטקס חש לפתע ברע אך סירב להתפנות ובעודו מחזיק בספר תורה התמוטט תחתיו. פנחס ספיר נפטר ביום שלישי, 12 באוגוסט 1975 והוא בן 68 במותו. הוא הובא לקבורה בהלוויה ממלכתית ונטמן בבית העלמין בכפר סבא ליד קבר רעייתו הראשונה שושנה.