מתרחשים בימים אלו תהליכים מדאיגים בחברה הישראלית. ישראל מתרחקת מאפיוני חברה דמוקרטית ליברלית. מזדקר ומרקיע פולחן הסגידה למנהיג העליון, כשקמים ומריעים במחיאות כפיים סוערות אחרי כל התבטאות המביעה "נאמנות לעם ולמולדת". הולכת ומתגבשת בחברה הישראלית תנועה המונית בעלת אופי מיליטריסטי, המצביעה בבוטות על אלו שמביעים דעה אחרת ומסמנת אותם כאויבים מבית, כאויבי העם והאומה. מסתמנת תופעה מדאיגה של השתלטות על מערכות המשפט וביזוי שופטים הנראים כלא נאמנים למנהיג העליון. אנחנו עדים להחלפת כל מוסדות הביטחון והשיטור רק באלו המגלים נאמנות לפולחן המנהיג, המשתית ניהול של מצב חירום תמידי, וחותר לעצב חברה הומוגנית תחת שלטונו היחיד. מסתמנת המגמה לא רק להשתלט על מערכות המשפט והשיטור, אלא לשלוט גם על התקשורת, תקשורת המהללת את המנהיג העליון. אני מודאג מהתופעה של סימון ציבורים, שגיבשו דעות פוליטיות שונות כאויבי האומה, כבוגדים המסכנים את העם והמולדת וכמשרתי החמאס הרצחני, שנגדם מתלכדים ביביסטים הסוגדים למנהיג. אני מודאג מהתגבשות תופעה של חתירה לחברה הומוגנית וממושמעת תחת שלטון טוטאלי, אוטוקראטי, בה אין מקום לביקורת ולגילויי ספקנות. חברי תנועה קיבוצית בנגב המערבי, שהפכו אדמת לס מדברית לכרי דשא פוריים, מוצגים כבוגדים וסייעני האויב, כי הם הפגינו בכיכרות ובצמתים וקראו להפסקת המלחמה. קשה להשלים עם רטוריקה לאומנית, שהייתה בעבר רק מנת חלקם של שוליים קיצוניים, המשתלטת במלוא העוצמה על הרטוריקה של ההנהגה תוך סגידה עיוורת למנהיג. אנו עדים לממשלה, המקדשת את רצונו של העומד בראשה. המנהיג העליון מפטר את ראש שירותי הביטחון עקב אובדן אימון, ובשיחה קצרה במושב אחורי של רכבו ממנה ראש שירותי ביטחון אחר. שר החינוך מרצה את רצונו של המנהיג העליון, כשערכים דמוקרטיים וליברלים נעלמים מספרי הלימוד והמירו אותם במסרים לאומניים. אלו שתי דוגמאות משלל תופעות מדאיגות המצביעות על ישראל המתרחקת מאפיוני חברה דמוקרטית ליברלית.