מאז שנת 1882 היא חברה באיגוד הציירים והפסלים בארץ. משנת 2015 היא מרצה במכללה בתל-חי. אולגה היא בין המייסדות וחברה מן המניין בתנועת אמנות שנקראת "הברביזון החדש". את השם ברביזון החדש נתנו חברות הקבוצה בעקבות אסכולת ברביזון תנועת האומנות שקמה באמצע המאה ה-19 שקראה לחזרה אל הציור בטבע עצמו. חבריה יצאו לצייר באוויר הפתוח לכן כונו "פלנריסטים" (פליניאיר זה תרגום מצרפתית לאוויר פתוח). הם ציירו בעיקר בעיקר ביער פונטנבלו הסמוך לברביזון, וקלטו את הצבעים הנכונים והשפעת האור עליהם. קבוצת "ברביזון החדש", מונה חמש ציירות ילידות ברית המועצות המציירות בחוץ או בסביבה הביתית. הן השתתפו בתערוכות רבות במוזאונים ובגלריות בארץ ובחו"ל: במוזאון היהודי בברעם, מוזאון הרצליה, ומוזאון תל אביב שרכש ציור של אולגה קונדינה, עין חרוד, מוזאון הקוברה באמסטרדם, בארה"ב, ברלין וצרפת. בתערוכה הקבוצתית שנערכה במוזאון באר שבע באוצרותה של דליה מנור, יצאו המשתתפות לשוק המקומי, ותיארו בחוץ את המפגשים עם האוכלוסייה המקומית.

כושר הרישום של אלוגה בא לידי ביטוי בציורים עשירי צבע של בדואים, מפגשים עם אוכלוסייה מקומית וציורי השוק. תיאוריה של אולגה שהוצגו באותה תערוכה, מצוירים בטכניקה מעורבת בצבעים עזים, ומתארים את השוק, הבדואים והמפגשים עם האוכלוסייה המקומית. בתערוכת היחיד שלה בגלריה רוזנפלד באוקטובר 2025, מצגות עבודות קטנות ממדים ועשירות בצבעים, שצוירו בחוץ בעקבות האירועים העדכניים, בשנים האחרונות מאז פרוץ הקורונה, מחאת בלפור, המחאות נגד המהפכה המשפטית ובעד החזרת החטופים, המלחמה ועוד.

התערוכה העיקרית הנקראת "מרפסת לאגאי " נעשתה באוצרותה של מיה פרנקל טנא. בתערוכה זו תלויות עבודות גדולות ממדים לצד עבודות קטנות שנעשו בטכניקות שונות: שמן על בד, אקריליק על בד, מרקרים על נייר, קולאג'ים, טכניקה מעורבת ועוד. העבודות מתארות את הגיגיה, מחשבותיה ורגשותיה בעקבות האירועים החיצוניים. חוסר האפשרות הממשית לצאת וללכת לים לדוגמה (בתקופת הקורונה), גרמו לה לצאת בעזרת האומנות ולהפליג על גבי דמיונה לתקופות ומקומות אחרים. מתוך החלל האינטימי של דירתה, המרפסת שלה והגג, היא מפליגה לזמן עבר ומתחברת לתרבויות ודתות שונות. היא מתכתבת עם יצירות בתולדות האומנות כמו יצירתו הידועה של ולסקז הספרדי "לוס מנינס", עם הונוס של ולסקז, ועם אפרודיטה. פסלים, עמודים ושרידי תרבויות עתיקות מהים האגאי ומושפעת גם ממפגשים עם בודהה (בעקבות שהותה בהודו בתקופה האחרונה).

המלחמה יצרה גם שילובים מקוריים בין האינפנטה מרגרטה מציורו של ולסקז אותה מגלמת נכדתה, עם הגרניקה של פיקאסו. בתוך חדר מגוריה ניצבת נכדתה המגלמת את האינפנטה מרגרטה. היא עצמה מופיעה כשהיא מציירת על בד ציור גדול, שאנו רואים את חלקו האחורי, עליו כתובות המידות של הציור ושמה. במקום הכלב המופיע בציור של ולסקז מופיע חתול סרוול גדול ממדים ומבעד לחלון המרפסת הצרפתית עם העמודים היוניים (ולא הקורינתיים, כפי שכתבה בטעות האוצרת), נראים מימיו של הים האגאי עליו שטות סירות עתיקות. ההרים המופיעים ברקע חלק מהציורים הם הרי ההימליה שבראשם ניצפה בודהה מוזהב. בציור שצויר על גג שבשכונת שפירא בדרום תל אביב, נראים בד-בבד - משמאל פסל הודי מרובה ידיים, שצילו הכחול מתכתב עם הצל הכחול של שיח הצברים (סמל הצמחיה המקומית), שנמצא מימין. מעל הצברים יושבת מימין דמות עירומה קוראת בנחת. במרכז למעלה מצטיירת דמותה של אפרודיטה בעירום, הניצבת מתחת לחוטי החשמל, על-רקע בתי העיר. חורבות ושרידים של תרבות אגאית עתיקה שחלקם התמוטטו ונפלו למים, ממחישים מחשבות עגומות על עתידן של תרבויות עכשוויות.