אל מול דור הרוצחים הבא, אל מול דור השנאה והבערות, אל מול עוד דור אבוד של שונאי יהודים מוצאים בכיכר העיר עשרות בני אדם להורג לקול מצהלות דור התועבה הבא, דור הרצח והאונס, דור של זוועות. התמונות מחרידות ומסמרות השיער, תמונות שחשבנו שהן נחלת מאות קודמות של שבטים פראיים מתעבי אדם, תמונות המגיעות מכיכר העיר בעזה בה מורידים על הברכיים בני אדם, אחיהם, בני דתם ואמונתם, ויורים בהם למוות לקול שמחת האזרחים המחפים על פשע, תומכי החמאס, הן זוועה שתלאה עט אומן מלתאר.
צילומי הזוועה המגיעים מעזה, העיר שבני התרבות חולמים עדיין לשקם, הם תמונות של טבח, תמונות של פראי אדם צמאי דם, המבקשים במעשיהם הקיצוניים והנתעבים להטיל אימה על בני עמם, בשר מבשרם, וההמון מריע, וההמון שואג משמחה, וההמון מתפקע מאושר והנאה אל מול זעקות המוות של הנידונים למוות בכיכר העיר.
תמונות החיסולים לאור יום, ברחובה של עיר, בהרג, חנק, שריפה וסקילה, בשיטות האמונה הדאעשית שלהם, בחיקוי העולה על המקור באכזריותם, אל מול נחלי הדם הניגרים לרגלי ילדים, דור הרצח והמוות הצומח לנגד עיני העולם המחריש.
אנשי התועבה, אנשי הזוועה, אנשי ללא צלם, טובחים, הורגים, רוצחים, משספים, יורים בליבות אחיהם ועולם כמנהגו נוהג. הקמפוסים אינם בוערים, הפגנות מחאה אינן ממלאות בזעם קדוש את כיכרות בירות אירופה ומדינות באמריקה, נשיא צרפת אינו מביע שאט נפש, ראש ממשלת ספרד אינו קורא לאו"ם לשלוח כוח רב-לאומי, נשיא בריטניה אינו קורא לעצור את הטובחים כמבצעי פשעי מלחמה, נשיא גרמניה אינו נחרד ממראות הטבח, נשיא הולנד אינו מגנה כשקצף על שפתיו. ערבים רוצחים ערבים, זה לא אותו דבר.
ואל מול הדממה הנוראה, אל מול החרפה המוסרית, אל מול השקט וחוסר העניין של העולם מזדקרים במלוא כיעור צביעותם ואיבוד המצפן של המדינות הערביות, המדינות שהביאו לעולם את עלילות הדם על מדינת ישראל - ג'נוסייד, רצח עם, פשעי מלחמה, הרעבה, הרעלת בארות ועוד.
ראשי המדינות הערביות-המוסלמיות אינם רואים את מראות הזוועה, אינם שומעים את זעקות הנרצחים, אינם מדברים על הטבח. הם עסוקים בשיקום עזה, בהקמת מדינת טרור נוספת בלב מדינת ישראל, בהקמת מדינה פלשתינית. ובעזה? אין להם בעיה שאחיהם הערבים טובחים באחיהם הערבים.
אל מול "לוחמי החירות והחופש" בעזה, אל מול השתיקה הרועמת של המדינות הליברליות, הנאורות, המתקדמות והמפותחות, אל מול האלם שאחז באומה הערבית המוסלמית הגדולה, אל מול הכיכר הצוהל ויריות הרובה המפלחות את החיים, מדינת ישראל חייבת להזכיר לעולם שוב ושוב את מי שביצעו את טבח שבת שמחת תורה, את מי שרצחו תינוקות, שרפו בני אדם, חטפו קשישות, ביתרו נשים, אנסו, בזזו, חייבים להזכיר מי הקורבן ומי התוקפן.
חייבים להזכיר מדוע אסור שאנשי התועבה יחיו קרוב ליהודים, קרוב למדינת ישראל. חשוב להזכיר כי החפים מפשע עליהם מגונן העולם אינם אלא המחפים על פשע, אלו הצוהלים בכיכר העיר על רצח בני אדם, העולזים ורוקדים על עריפת ראש, המפזזים על עקירת עיניים, אלה המחפים על פשע נגד אחיהם, בשר מבשרם, אומנותם רצח, טבח, רק רע עשות כל היום.
שתיקת העולם, שתיקת העולם הערבי, הן בושה נוראה, שתיקת חלק מערביי ישראל אל מול ההוצאות להורג בכיכר העיר היא חרפה. הרי בעת מלחמת התקומה הם עמדו ביחד ולחוד מילאו את הארץ חמס על הגנת העם היהודי מפני הטובחים בטבח שבת שמחת תורה. לאן נעלמה הכאפייה? לאן נעלמו המוחים המקצועיים אל מול טבח האחים המוסלמים?
הזוועות המתרחשות בלב עזה ולא במחשכים, ההוצאות להורג, הפציעות, ההתעללות, השנאה הנוראה היא תזכורת עד לעולם כולו, במי לוחמי צה"ל ממשיכים להילחם, ולמי אסור לטעת עץ, לבנות בית קרוב ליהודים.