למי שלא שם לב אנו נמצאים בראשיתה של מערכת בחירות. השנה הבאה עלינו לטובה היא שנת בחירות, במועדה או שלא במועדה. הכל מתחיל ונגמר בצמד המילים: "שנת בחירות". כן, ממש שנת בחירות, עם קלפי, עם מפלגות, עם ועדת בחירות, ממש בחירות. לא על-פי מפיצי הדיבה ומחוללי הכזב כאילו בכוונת ראש הממשלה לבטל את הבחירות על-פי דפי המסרים שהודהדו בתשדירי הבחירות הלא ממומנים, תוכניות החדשות והאקטואליה בטלוויזיה וברדיו.
הדבר האחרון לו זקוקים אזרחי מדינת ישראל בימים אלה הם פוליטיקאים חדורי מוטיבציה, המבקשים להיבחר לכנסת ישראל, פוליטיקאים ותיקים ובהתהוות שהחליטו כי המטרה מקדשת את האמצעים, את כל האמצעים. זה יכול להיות אחרת.
ספינים, סיסמאות, הבטחות, תקוות, ייאוש, השחרה, הארה, שיסוי, פילוג, מלחמות יהודים, הכל מכל וכל ממתין לאזרחי המדינה עד להיוודע תוצאות הבחירות. חיוך עולה בזווית פי כשאני נזכר, איך בכל בחירות, מוניציפליות או ארציות, קם אותו פוליטיקאי תמים, המציע לחתום על אמנה בה יתחייבו כל ראשי המפלגות לשמור על שיח מכבד ולהמנע מהשמצות אישיות, מהסלמה,אך רגע אחרי החתימה והצילום, החרבות נשלפות, הסכינים ננעצים. זה יכול להיות אחרת.
לאחר שנתיים מורכבות ומאתגרות, שנתיים שתחילתן בסופה ובסער והמשכן בניצחונות ובהישגים היסטוריים, העם זקוק יותר מכל לרגעי חסד של התארגנות מחדש, לתקווה במנות גדושות, לבניית החוסן הלאומי מחדש, להרחבת המכנה המשותף, לביצור ה-יחד היהודי-ישראלי. אזרחי מדינת העם היהודי, מדינה דמוקרטית-יהודית, יצביעו על-פי דעתם, אמונתם, ערכיהם, יבחרו שוב במי שיוביל, ינווט, ינהיג, במי שהדמוקרטיה עבורו אינה סיסמת בחירות אלא דרך חיים, ויעניקו את שרביט ההנהגה לנבחר ובעל יכולת הקמת ממשלה בישראל.
"שנת הבחירות" טומנת בחובה זרעים של דאגה. הראשון שבהם הוא זרע הפורענות, הרחבת מעגלי האיבה והשנאה, הרחבת מוקדי הסכסוך הפנימי, הרחבת המחלוקת שאינה לשם שמיים, מחלוקת הנובעת משנאה ולא מאידאולוגיה. זה יכול להיות אחרת. מדינת ישראל היא דמוקרטיה תוססת, מחלוקות ענייניות הן ברכה, בחירות הן חגיגה כל עוד השוליים הקיצוניים, הרדיקליים, הסהרוריים, נותרים בירכתיים ואינם משתלטים על השיח, אינם פועלים כסוכני כאוס, אינם מבעירים מדורות של שנאה וחורבן.
אחרי טבח שבת שמחת תורה ומלחמת התקומה, רוב העם נמצא במרכז-ימין הציוני ומרכז-שמאל הציוני. שורפי האסמים ומרעילי השיח נמצאים במקום הראוי להם, בקצה, מחוץ למחנה, לכן אפשרי ויכול להיות אחרת. אין לנו רצון וזמן לנהל את שנת הבחירות בריב ומדון מיותרים שאינם מקדמים את אזרחי המדינה לשום מקום, אין לנו רצון וזמן לחרמות, להבערת בארות שנאה, להרחבת השסע, לאיש את רעהו חיים בלעו. זה יכול להיות אחרת.
"שנת הבחירות" המתרגשת עלינו, נושאת בחובה נושאים חברתיים, כלכליים וביטחוניים חשובים מאוד, חשובים לעתיד המדינה ואזרחיה. זוהי שנת ההזדמנות לבנות מחדש ברית עם האחים החרדים, לשיווין בנטל, להקמת ועדת חקירה שמסקנותיה ימנעו את הטבח הבא, לביצור הביטחון הלאומי והאישי, תמורות ותיקונים במערכות המדינה, מבית המשפט ועד לצבא, התמודדות עם יוקר המחיה, טיפוח הערבות ההדדית והעצמת הרוח היהודית-ישראלית המלווה את העם מאז טבח שבת שמחת תורה. זה יכול להיות אחרת.
בשנתיים האחרונות שילמה החברה הישראלית מחירים נוראיים אחרי טבח שמחת תורה. חטופים שנמקו חודשים ושנים במנהרות אנשי התועבה, אריות האומה שנלחמו בעוז ונפלו בגבורה, משפחות שכולות שלימדו אותנו בהספדיהם מהי אהבת מולדת, מהי שליחות, מהי אמונה, פצועים בגוף ובנפש המשתקמים והמתייסרים ליל ויום, גולים בתוך ביתם אשר שבו לבתיהם בצפון ובדרום לאחר חודשי גלות מרצון, קהילות חרבות הנבנות מחדש, גיבורים וגיבורות בעל כורחם.
"שנת הבחירות" היא הזדמנות לשקם את הדרוש שיקום, התקומה תהייה שלמה אם בשנת הבחירות נעסוק בעיקר ולא בטפל, בחשוב לאומה ולא בחשוב לנו, בכמיהה להרחבת השורות בממשלת ישראל, בניסיון אמיתי לייצר עם אחד עם דעות שונות ותקווה גדולה שזה יכול להיות אחרת.