עוזי פז נולד בשנת 1935 בכפר הס שבשרון. אביו אליעזר פרויז מראשוני העלייה השלישית עלה לארץ מלבוב שבפולין, אמו מיכל בת למשפחת יעקובסון הייתה ילידת מטולה. ב-1937 בהיותו בן כשנתיים עבר עם הוריו מכפר הס לתל אביב. המשפחה נדדה בין כמה דירות בתל אביב וב-1941 עברה להתגורר בדירה בת שלושה חדרים ברחוב ז'בוטינסקי פינת סוקולוב בתל אביב. הימים ימי מלחמת העולם השנייה. הבית היה ממוקם אז בגבולה הצפוני של תל אביב במקום מבודד בצפון הישן של תל אביב. מזרחה לו השתרעו פרדסים ושדות בור בואכה כפר סומייל. כבר מגיל ילדות נמשך עוזי לעולם הטבע. בראיון מוסרט על חייו ופועלו המתפרסם באתר הספרייה הלאומית מאוסף "ארכיון ירושלים לשמירת הטבע" מספר עוזי, כי הפך את אחד מחדרי הבית לפינת חי בו גידל צבים, חוחיות, ראשנים, מושבת נמלים ועוד, ועקב אחר גידולם והתפתחותם. עוזי סיפר כי בתקופת נערותו הצטרף מידי פעם לסיורים שערך המחנך וחוקר הטבע הנודע יהושע מרגולין ("הדוד יהושע") בשדות האזור עבור תלמידות סמינר למורים וגננות. הסמינר שכן אז ברחוב בני דן 36 סמוך לגדה הדרומית של הירקון, לא רחוק מביתו של פז. פז למד ביסודי בבית הספר תל נורדאו בתל אביב. המורה שלו לטבע בבית הספר היה לא אחר מאשר המורה הנודע אוריה פלדמן, מראשוני המורים לטבע.

בארץ ישראל, עוזי פז מספר בראיון המוסרט המופיע באתר הספרייה הלאומית כי מאחר שהיה נחשב לתלמיד מצטיין היה פלדמן מזמינו לביתו ומעניק לו כפרס חוברת של ירחון "הטבע והארץ", אותו ייסד וערך פלדמן. בהמשך עברה משפחתו של עוזי להתגורר בחולון. עוזי המשיך ללמוד ב"תל נורדאו" בתל אביב ונסע מדי יום ללימודיו מחולון לתחנה המרכזית בתל אביב ומשם לבית הספר ובסיום יום הלימודים נסע חזרה לביתו בחולון. בסוף שנות ה-40 חזרה המשפחה להתגורר בתל אביב. עוזי למד בתיכון עירוני א' בעיר. מגיל 12 לערך עוזי, כמו רבים מחבריו לכיתה, היה חבר פעיל בקן "השומר הצעיר" בתל אביב ששכן אז ברחוב בוגרשוב פינת רחוב קינג ג'ורג'. במסגרת תנועת "השומר הצעיר" יצאו עוזי פז וחבריו למחנות קיץ ובהם בקיבוץ עין השופט ובמרחביה וערכו טיולים ומסעות רבים רגליים במרחבי הארץ. אחד ממדריכיו של עוזי ושל חבריו בקן "השומר הצעיר" היה "אייבי", לימים פרופ' אביתר נבו, ביולוג חתן פרס ישראל לחקר מדעי החיים. עוזי סיפר כי הפעילות בתנועה, הטיולים והמסעות המרהיבים ומחנות הקיץ. והדרכתו של המדריך הנערץ "אייבי" עיצבו את אישיותו והשפיעו על אהבתו לטבע ובחירתו בעולם הטבע כמסלול חייו. ב-1952 יצא עוזי פז יחד עם חבריו לתנועה במסגרת גרעין נח"ל ל"הגשמה". במשך כשנה שהו בהכשרה בקיבוץ נגבה ועבדו בעבודות חקלאות. מספר חודשים היו במסגרת של"ת בברעם וב-1954 עלו ל"השלמה" ליעד ההתיישבות שלהם קיבוץ סאסא בהרי מרום הגליל, שנוסד ב-1949 על-ידי עולים מצפון אמריקה.

פז עסק בקיבוץ בגינון ובהמשך עבד בדיר ורעה את הצאן בשדות אזור הקיבוץ. בעיתון "למרחב" מיום 20 במרס 1954 אני קורא ידיעה על "חבר סאסא חובב טבע עוזי פז בן 23 שהצליח להיכנס למערת נטיפים בקרבת המשק אולם לא הצליח לצאת ממנה ונחלץ על-ידי חבריו בעזרת חבלים לאחר שהיה כלוא במערה במשך 4 שעות". ב-1957 עבר עוזי לאילת וגויס על-ידי פרופ' אמוץ זהבי ממייסדי החברה להגנת הטבע לשמש כפקח בשמורת חוף האלמוגים מטעם החברה להגנת הטבע. הוא החליף בתפקיד זה את פרופ' אוריאל ספריאל שיצא ללימודים בירושלים. הפקח הראשון (המדריך) של החברה להגנת הטבע באילת היה יגאל סלע מבוסתן הגליל. ב-1959 הקים פז את המדור לשמירה על הטבע במשרד החקלאות שהיה הזרע להקמת רשות שמורות הטבע במסגרת זו נאבק, על הקמת רשות שמורות הטבע. בינואר 1964 מונה פז כמנהלהּ הראשון של רשות שמורות הטבע (1965-1964), באפריל 1965 ויתר על המינוי של מנהל הרשות לטובת האלוף אברהם יפה, שפרש מצה"ל. המשיך לעבוד ברשות כמדען ראשי עד 1980. לאחר מכן היה חבר במליאת הרשות ויו"ר הוועדה המדעית-מקצועית עד 2002. עוזי קידם שמורות טבע רבות ברחבי הארץ. תחת הנהגתו התגבשו, טופחו והוכרזו שמורות טבע רבות ברחבי הארץ - מנחל דן בצפון ועד חולות סיני והנגב. פז עיצב את המודל הקיים בשמורות טבע של שמירה קפדנית על ערכי טבע שבתחומיהן תוך מתן נגישות ואפשרות לציבור ליהנות מהן. לצד פעילותו לשימור הטבע ונופי ארצנו עסק עוזי בחקר נושאים שונים בתחומי החי והצומח של ארץ ישראל בעבר ובהווה. פרסם כתריסר ספרים, ביניהם "ארץ הצבי והיעל", שהיה הראשון בספרים על שמורות הטבע בארץ, "בשבילי ארץ התנ"ך"",לעבדה ולשמרה", וכן "הרים הגבוהים ליעלים" הוא כתב וערך את כרך העופות באנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל וכן פרסם מאות מאמרים בנושאים אלה. במשך שנים אחדות כתב מדור דו-שבועי בשם "נופים וטבע" בעיתון על המשמר (1965-1960) ובעיתון הארץ (1970-1966). פז ערך עשרות מצגות המבוססות על צילומיו ועוסקות בהיבטים שונים של נופי הארץ על החי והצומח בהם. במשך השנים הדריך מאות סיורים ברחבי הארץ ובחו"ל. גם לאחר שפרש מתפקידיו, המשיך לטייל והפליא לתעד את יופייה של הארץ, דרך ספריו וצילומיו. פז הובא למנוחות (26.10.25) בבית עלמין "מנוחת עולם" בנתניה. הותיר אחריו את רעייתו בתיה, שלושה ילדים ונכדים.