הלוקאל פטריוטיות של תושבי המקום, והיחסים המורכבים בין מקומיים ומהגרים, באה לידי ביטוי כמה פעמים בסרט. יש הבדלים בין "אנשי ים" ו"אנשי יבשה", בני העיר הגדולה ובני המקום, בין מקומיים שלא עזבו מעולם את הכפר, לבין ה"בוגדים" - אלה שנסעו בשלב מסוים לארה"ב כמו דודו של הילד. משאת נפשו של הילד המתבגר המחפש את זהותו, היא להשתלב ולהיות בן אמרום אמיתי. בזמנו הפנוי הוא עוזר לאמו בכלכלת הבית ועובד אצל איכרה המגולמת על-ידי השחקנית המעולה דיאן קרוגר, שלא מסתירה את דעתיה האנטי נאציות. כשהאחרונה מודיעה לו שהמלחמה עוד מעט נגמרת הוא מציין זאת בתמימות בפני אמו ואחותה והאם מלשינה עליה בפני הרשויות כ"בוגדת". האיכרה מפטרת את הילד בגלל היותו חבר המפלגה של צעירי היטלר והוא מנסה למצוא דרכים אחרות לעזור לאימו.

ההודעה בדבר מותו של היטלר משפיעה על האם בצורה קיצונית, והדיכאון שנכנסה אליו אחרי לידת בת נוספת, מחמיר. היא מסרבת לאכול אפילו את הארנב שהוא צד בעזרת חברו והוא מנסה להשיג לה לחם לבן, דבש וחלב שמסמלים את החיים "הטובים" הקודמים. במהלך חיפושיו הוא מגלה שהחיים מורכבים יותר ממה שידע, נתקל בגוויות, ונוכח שדעותיה של אמו הן לא בהכרח הנכונות. מסתבר לו שהוריו הנאצים לא עזרו לאשתו היהודיה של דודו, אותה הכיר הדוד בזמן שהותו בארה"ב, והיא נשלחה לתאי הגזים. הוא מגלה דרכים יצירתיות להשיג את החומרים הנדרשים, לומד להרוג בעלי חיים, לעבוד בעבודות קשות ומרתיעות, ואפילו להתחזות לכלב ים, כדי למשוך כלב ים שרוצה להזדווג, כדי שהציד המכונה "הגנגסטר" שישב במארב, יהרוג אותו. הוא לובש את מדי "היטלר הצעיר" ומסתכן במעבר בחולות טובעניים באזור הגיאות והשפל כדי להגיע לבכיר נאצי כדי שיתן לו את המצרכים, ומציל ילד מבוגר ממנו שבעבר התאכזר אליו מטביעה.

אמו שנשארה בחוסר כל מנסה לגנוב נקניקיה ונתפשת והוא מתבייש להיראות במחיצתה. המצב הכלכלי מאלץ את המשפחה לעזוב שוב את האי ומה שמעלה חיוך על שפתיו, היא מחרוזת שנותנת לו נערה כלפיה פיתח רגשות והסרט מסתיים במילותיו האופטימיות "אני אחזור לאמרום". סרט לירי, שמגולל ברגישות ובפואטיות, על-רקע צילומי טבע יפים באביב, מערכות יחסים בין בני אדם ומסע הגילויים וההתבגרות שתנאי החיים כופים על ננינג, שמוצא לבדו מהי הדרך הנכונה.