בהליכים משפטיים רגילים מתקיים הליך הוכחות: עדים, ראיות ובעיקר חקירות וחקירות נגדיות. בבג"ץ כל ההליכים האלה כמעט שאינם מתקיימים. עיקר מרכיב הראיות בבג"ץ הוא חזקת תקינות המעשה המינהלי, שלכל היותר מגובה בתצהיר.
פרשיית הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי מציגה מחלות רבות במערכת אכיפת החוק בישראל. אחת העיקריות שבהן היא שרשרת החסינות הקשורה לצווארם של שומרי הסף - שרשרת חזקת תקינות המעשה המינהלי. עיון קל בהחלטת בג"ץ בעניין הדרישה לחקירה אמיתית של נושא שדה תימן מלמד שמוקד תשובת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לבית המשפט היה: "אין מקום להעלאת טענות ממין זה, המטילות דופי ברשות ללא כל בסיס". כלומר, מי שטוען נגדנו - שיביא הוכחות.
התשובה הזו היא סימפטום לחולי עמוק במערכת המשפט, חולי המכונה בעגה המשפטית חזקת תקינות המעשה המינהלי, המפורשת כך: מעשי רשות ציבורית תקינים מינהלית, כל עוד לא הוכח אחרת. היום אנו יודעים שהפצרי"ת הובילה את ההדלפה והטיוח; סגנה מונה לבדוק את הפרשה יחד עם קצין המשטרה הצבאית שלא היה מעורב במעצר חיילי המילואים בשדה תימן; המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד אלון אלטמן, ליווה את הבדיקה.
המטבע היה ממש מתחת לפנס, וכל הכוח האדיר הזה לא מצא אותו. בצדק היינו מצפים שבית המשפט יעלה על המחדל ויורה לצוות לתקנו, או יורה על החלפת הצוות. אך גם בית המשפט כשל: הוא קיבל את טענות כל המומחים כפי שפורטו על-ידי נציגי היועצת המשפטית לממשלה. ומדוע? בגלל חזקת תקינות המעשה המינהלי - או במינוח מדויק יותר, חזקת התקינות של שומר הסף - ההופכת את ההליך בבג"ץ לקרקס.
בבית משפט שאיננו קרקס, כאשר שומרי סף מבצעים בדיקה - יש דוח. הדוח מוצג לצדדים ולבית המשפט, ובו פירוט: מי נחקר, כיצד נחקר, ומה היו תוצאות החקירה של כל נחקר ונחקר. בבית משפט שאיננו קרקס מאפשרים לעותרים לחקור את עורכי הדוח על הכתוב בו. אך לא כך מתנהל ההליך בבג"ץ: בהליך כזה מאמינים לשומרי הסף בעיניים עצומות, ומצפים שהעותרים יוכיחו את עמדתם כאשר ידיהם קשורות בפועל מאחורי גבם.
אם שומרי הסף וגופי החקירה מטעמם יודעים שיתבקשו לתת דין וחשבון על עבודתם - הם מקפידים מראש לדקדק על קוצו של יו"ד, והם מתעדים כל צעד. אצלנו, עם חזקת תקינות של שומרי הסף, ברור להם שאיש לא יבדוק לעומק את עבודתם. גם אם יוגש דף ריק, היועצת המשפטית לממשלה תעביר משהו לבג"ץ - והוא ישמש חותמת גומי לדוח.
מערכת המשפט בישראל חולה, והסימפטומים צפים ועולים זה שנים. בשנים האחרונות החמיר המצב. היועץ אביחי מנדלבליט והיועצת בהרב-מיארה מונו בניגוד לעמדת יו"ר ועדת האיתור, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס; לטעמו לא התאמו לתפקיד. לדעתי היו והנם רחוקים מאוד מן ההתאמה. הם קיבלו מערכת חולה, ובמהלך כהונותיהם המערכת הידרדרה עוד ועוד, אך במקביל רמת האמון בה מצד בית המשפט העליון נותרה בעינה. כך התדרדרנו לכאוס הנוכחי: קבוצה כושלת ומכשילה מורחת את בית המשפט, מאכילה אותו לוקשים - ובית המשפט לא רק שאיננו דוחה אותם, אלא אף מלקק את השפתיים.