מזה כמה ימים אני שומע על איזה מסמך סודי שאוחזים בו ראשי שב"כ לשעבר, סברתי שמדובר במסמך שמקורו בשב"כ, ולכן התפלאתי איך זה שהמסמך נמצא בידי 3 לשעברים ולא נמצא בידיו של ראש השב"כ זיני. לבקשת דוד זיני, בית המשפט הורה ל"לשעברים" למסור את המסמך לזיני, ואז הודיע בא-כוחו שמקור המסמך הוא ה"לשעברים" עצמם, ועיקר מקורותיו הוא מקורות עיתונאיים. כמו-כן פורסמו שני עקרונות מתוך המסמך: 1) האתגר הראשון של השב"כ הוא הטרור היהודי. 2) אל מעוז הדמוקרטיה של ישראל חדרו גורמי טרור יהודי, שר האוצר, השר לביטחון לאומי ומי שלא רואה בהם איום, לא יכול לכהן בראשות השב"כ. ומה אנחנו מסיקים מכך? 1) אנו מסיקים שראש השב"כ הקודם רונן בר עמד בעקרונות האלה, אחרת הם היו פועלים להדחתו, והם דווקא פעלו לכך שיישאר. 2) אנו מסיקים בנוסף שרונן בר ראה בטרור היהודי שחדר אל מעוז הדמוקרטיה, באמצעות שר האוצר והשר לביטחון פנים כאתגר הראשון של השב"כ. פלא שתשומת הלב של ראש השב"כ לא הופנתה ליחיא סינוואר? כאשר האיום הראשי והמרכזי של הטרור הוא מבית, כל תשומת הלב, כל המשאבים מופנים אל אותו איום מבית, ולמסקנה הזו אנו מגיעים מ"חומר סודי" שהוגש לבית המשפט, "חומר סודי" ש"לשעברים" בשב"כ ניסו להסתירו מראש השב"כ ומהציבור, ורק פס"ד של בית המשפט הציל אותנו מהם.