כשמאי מקרקעין וכמי שהיה שותף בעבר לאסטרטגיה גאוגרפית של תכנון ביזור אוכלוסייה, טענתי תמיד כי קיים צורך לאומי לכוון את העולים החדשים לערים ולמיקומים שיתרמו לעתיד המדינה, זאת כולל פריפריה וערים ויישובים מתפתחים. צורך זה קיים בעת הזאת כפל כפליים, ובמיוחד לאחר המלחמה הממושכת בתולדות המדינה שהייתה מלווה בפגיעה קשה באזורי פריפריה דוגמת הנגב המערבי והגליל ובד בבד משבר כלכלי לא פשוט, שהתחיל עוד בימי מגיפת הקורונה, נמשך אל תוך מלחמת רוסיה-אוקראינה בואכה המלחמה הנוכחית. לעולים החדשים הייתה מאז ומתמיד תרומה סגולית משמעותית ביותר לחברה ולכלכלה הישראלית, שלא לדבר על הערך המוסף הדמוגרפי. מאז קום המדינה עלו הנה כשלושה מיליון עולים, כלומר כמעט כל ישראלי שלישי הינו עולה, וקיים פוטנציאל לעוד קרוב למיליון עולים מכל רחבי התפוצות. השילוב של סיום המלחמה, יחד עם אינספור אירועים אנטישמיים, כולל במדינות דוגמת ארצות הברית שבעבר לא התאפיינו כמעט כלל בתופעה, מגדיל פי כמה וכמה את הפוטנציאל להבאת מאות אלפי עולים במהלך השנים הקרובות. אולם, וזה אולם גדול, נשאלת השאלה לאן בדיוק יגיעו עולים אלה והאם ביזורם ימצה היטב את הצרכים הלאומיים ובד בבד יביא גם לגידול במנופי צמיחה כלכליים. ובכן, בבדיקה שערכתי במהלך החודשים האחרונים, מתברר כי הרוב המכריע של העולים החדשים, הגיע במהלך השנתיים האחרונות, 2024 ו-2025 לארבע ערים - תל אביב, חיפה, ירושלים ונתניה. באופן די טבעי הפילוח של אותם עולים היה שונה מבחינת מוצא וחתך סוציו אקונומי: לתל אביב הגיעו העולים האמידים יותר, לחיפה יותר חילונים ליברלים דוגמת יוצאי רוסיה ואוקראינה, לנתניה לא מעט צרפתים ולירושלים יותר דתיים ואפילו חרדים. מטרידה אותי העובדה שחלוקת העולים הינה לא רק ללא יד מכוונת מובהקת, אלא גם העובדה שעשרות רבות של ערים, לדוגמה בפריפריה, נותרו כמעט לחלוטין ללא עולים זאת כולל ערים שבעבר נחשבו לקולטות עלייה מובהקות דוגמת רעננה. הצורך הלאומי בביזור אוכלוסייה הינו לטעמי הכרח חיוני, הן מן ההיבט הדמוגרפי, הן הביטחוני והן הכלכלי. לכאורה, אמנם, כל עולה חדש שמגיע זה דבר מבורך, אולם על מקבלי ההחלטות, קל וחומר הגורמים האמונים על נושא העלייה והקליטה, לצרוב תמיד תודעתית את חשיבות נושא הביזור. אמנם, לכאורה, מרכיב זה אינו משמעותי על פני שנה-שנתיים, שבהן נקלטים מספר רבבות עולים, אולם אם נבדוק באופן אסטרטגי את הנושא, נראה כי לאורך כל שנות המדינה הייתה השפעה משמעותית, אם לא דרמטית, של כמות ופילוח העולים החדשים, על קצב פיזור האוכלוסייה, כמו גם על הפער ההולך וגדל שנוצר בין המרכז ה"עשיר" ולבין הפריפריה ה"ענייה". לתשומת לב מקבלי ההחלטות.