ב-16 באוגוסט 2023, אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר, פרסם באתר ערוץ 12 מאמר שכותרתו: נתניהו לא מותיר ברירה: המחאה חייבת לכוון למטרה חדשה. בכותרת המשנה נכתב כדלהלן: צריך לשים סוף לאשליות: נתניהו לא נגרר, לא רוצה אחדות או ריכוך וגם לא מתכוון לעצור לפני שהוא וממשלתו ידרסו את כל מה שעומד בדרכם. התנהלותו מחייבת את ראשי המחאה שלא להסתפק בגניזת ההפיכה בלבד - אלא לדרוש את הזזתו מכס ההנהגה. יש צעדים שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר, לפני ההתנגשות החוקתית הקרבה. להלן קטעים ממאמרו של אהוד ברק: [...] אנו בעיצומה של "הפיכה משטרית" על סטרואידים, התנקשות מתוכננת לחיסול הדמוקרטיה בישראל והפיכתה לדיקטטורה דה פקטו, מושחתת ואפלה, דתית וגזענית. נכונותו של נתניהו לרסק את מערכת המשפט כדי להיחלץ ממשפטו שלו, ולשלם על הדרך את האתננים לשותפיו, גם במחיר סיכון ודאי וקרוב לכשירותו ולכידותו של צה"ל, ליסודות ביטחונה של ישראל ולחיי אזרחיה ולוחמיה, מהווה הפקרות חסרת תקדים ומסוכנת בעליל, שמטילה צל כבד על עצם כשירותו להמשיך ולהוביל את המדינה. כל זאת, בלי להזכיר את הנזק האדיר לכלכלה, ליחסים עם ארצות הברית, או את הסרת ההגנה מלוחמים ומפקדים בפני צווי מעצר בחו"ל ותביעות בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זהו מרד של נתניהו נגד הדמוקרטיה הישראלית, לצד הפרת שבועת האמונים שלו ביום השבעת הממשלה, שלא לדבר על הפרה בוטה של הסדר ניגוד העניינים, שעליו השעין את הבג"ץ את אישורו לאדם שעומד לדין על עבירות שחיתות חמורות, להמשיך ולכהן כראש ממשלה. הוא המחולל, הוא האחראי והוא נחוש לדרוס את כל מה שיעמוד בדרכו. אסור לטעות! נתניהו, חרדותיו וירידתו מהפסים - הם הבעיה. הטייסים ו-15 אלף משהי ההתנדבות - הם הפתרון, לא להפך. הטייסים ויתר משהי ההתנדבות הם האצבע בסכר. נחישותם היא זאת שמצילה את ישראל מאובדן דרכה, ערכיה ומקורות שגשוגה. ממש כשם שקודמיהם והבוגרים שביניהם הצילו את ישראל מהמחדל ההוא, לפני 50 שנה. ויובהר, התוקפן הוא נתניהו. לצידו רוטמן ולוין, סמוטריץ' ובן-גביר. הוא המורד, שמנסה, כפי שניסחה זו הנשיאה חיות: "לרסק את עצמאות בית המשפט ולדחוק את ישראל אל מחוץ למשפחת הדמוקרטיות". מחאת ההמונים והשהיית ההתנדבות של הטייסים והלוחמים הן תגובות נגד ספונטנית של אזרחים, פעולת הגנה עצמית של הציבור נגד ממשלה מורדת, שפועלת באורח לא דמוקרטי ובלתי לגיטימי בעליל. האחריות לנזקים, לפגיעה הקשה בצה"ל, להידרדרות ואף לתוצאות כואבות של ההתגוננות הזאת, כולה על התוקף, נתניהו, ולא על נאמני הדמוקרטיה, טייסים או אזרחים. [...] ששת השבועות הקרובים יעמדו בסימון הכרעות בג"ץ בעתירות בנושאי "עילת הסבירות", "נבצרות" ו"ניגוד העניינים". [...] יש להבהיר: ממשלה וראש ממשלה שאינם מכבדים הכרעת בג"ץ פועלים בניגוד לחוק ולעיקרון הפרדת הרשויות. זוהי הפרת אמונים וייתכן שאף עבירה פלילית. זוהי פעולה בלתי לגיטימית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. לא רק זכותו, אלא גם חובתו של כל אזרח לפעול בכל דרך כדין, על-מנת לעצור אותה. אי-ציות אזרחי, בלתי אלים, הוא אז חובתם המוסרית והמעשית של יחידים ושל כל גוף המכבד את עצמו. [...] ייתכנו בתקופה מסובכת זו גם התפתחויות שמקורן בהידרדרות ביטחונית אפשרית, כאשר רמת האמון בראש הממשלה, בשיקול דעתו והחלטותיו בשפל חסר תקדים (ואני מצטט: "קיים חשש ממשי, מוצדק אני חייב לומר, שמדובר בשיקולים הנובעים ממצבו המשפטי, ולאו-דווקא מהאינטרס הנכון של המדינה וביטחונה". חלק מהקוראים זוכר, בוודאי, מי אמר זאת). ותיתכנה גם התפתחויות בתחום המדיני, שגם בהן יידרש שיקול דעת מעמיק, נקי מפניות ואמון (שאיננו בנמצא) של הציבור על-מנת לקבל הכרעות נכונות. מסיבות ברורות הקשורות לרגישות וריבוי הפנים של השיקולים לא איכנס אליהם במאמר זה. מה עושים? דרושים לנו בתקופה שלפנינו צעדים מעשיים רבים. על חלקם מתאים לדון גם בפומבי, ביניהם: מחאה מתעצמת והולכת, לקראת 12 בספטמבר ועד ההכרעות בעתירות. הכנת תשתית ההבנות, ההסכמות, התיאומים ומוכנות לעבור בהתרעה קצרה לאי-ציות אזרחי בלתי אלים, רחב היקף, כולל השבתת חלקים רחבים של הפעילות במדינה וגיבוש דרכי פעולה קונקרטיות המתאימות לתחומים השונים. הנעת דיון ציבורי רחב בנושאי מעמדה של "ממשלה מורדת" בשלטון החוק, אי-חוקיותה, לצד חוקיות מאבק ההגנה העצמית נגדה; מהות הנושאים שבלב העתירות לבג"ץ; אחריות ראש הממשלה; חובותיהם ואחריותם של שומרי הסף ושל השרים הממונים עליהם (ביטחון, ביטחון איו"שׁ, ביטחון לאומי, ראש הממשלה). [...] מרגע שנפלו המסכות ולא ניתן לטעות יותר במהות הכוונות של נתניהו ושותפיו - אין דרך לפשרה ומשא-ומתן בין מי שרוצה דמוקרטיה, שוויון ושלטון החוק, למי שרוצה עיקור בית המשפט, שליטה בכל שלוש הרשויות וכוח בלתי מוגבל. כשם שאין אפשרות למשא-ומתן בין הכבשה ושני הזאבים בשאלה מה אוכלים לארוחת הערב, או בין האנס וקורבנו על הסכמות רחבות לגבי האונס הבא. בתנאים שנוצרו אין ברירה אלא להכריע: עצמאות בית המשפט, ערכי מגילת העצמאות, דמוקרטיה. רק לאחר הכרעה, כואבת ככל שתהיה, תגיע העת לשיח הפיוס, לאיחוי הקרעים ולשבת אחים גם יחד. וגם לתיקון יסודי ועמוק בחינוך לאזרחות, ביחסי הקבוצות השונות בחברה ובכינון חוקה הולמת או לפחות חוק יסוד: החקיקה ו"מגילת זכויות האזרח", שניהם משוריינים ברוב והליך מיוחדים. [...] [סימוכין]