הוא עשה הכל כדי לא להרגיז אותם, לא לעצבן אותם, לא לגרום לשערי הגהנום להיפתח מעל ראשו, אימץ אובייקטיביות לטובת צד אחד כמזכ"ל האו"ם. הוא העניק להם כבוד, הערכה ואפילו פינק אותם באותות של כבוד. הוא הבין אותם, הכיל אותם, עטף אותם, חיבק אותם גם כשאיימו לנטוש את המולדת, לפרק עד היסוד את החברה הישראלית. הוא הילך על בהונות, בין הטיפות, חרד ממבול הזעם הבלתי נשלט, תמך בכל התנגדות של מליציות החרון ופלנגות הזעם, מהמאבק נגד הרפורמה המשפטית ועד לזהירות המגוחכת מול תופעות נרמול ההסתה הפושעת, הבריונות שהשתלטה על הרחוב, המיעוט שביקש להכריע את הרוב ועד לנרמול סרבנות ופירוק החוסן הלאומי. הוא, בשם הממלכתיות בחר בצד המאיים, המטיל אימה, המתריע מפני סטייה מהקו הקיצוני שהתוו לו, המזהיר מקבלת החלטות שלא עולות בקנה אחד עם הרדיקליות הפרוגרסיבית של תמות נפשם עם פלישתים. ומאום לא עזר לו, נושאי קיתונות הלעג והבוז, נושאי העגלות המלאות בחמה מתפרצת, ונושאי הלפידים, צרו על ביתו, על מכוניתו, על כל צעדיו ובהם הפועלים במרץ רב להביאו לבית הדין הבינלאומי בהאג ולהעמידו לדין על פשעי ניר עוז. הוא עשה הכל כדי לרצות את הסבורים כי הם ואין בלתם, אדוני הארץ, הם ואין בלתם בעלי הדעה האחת, הקובעת, הם המדינה. הוא, נשיא מדינת ישראל, יצחק הרצוג, נמצא בימים אלה בין הכוונות. רק קיבל את בקשת החנינה של ראש הממשלה והמיעוט המסוכן הניח את הצלב על מרכז ראשו, הניח את מכונות המשטמה בכינון ישיר על מרכז ליבו, והאיש שכל כך חיבק ועטף, הבין והכיל, הפך בין בקשה אחת, עוד טרם שהחל התהליך, לאויב העם, שנוא נפשם של הקנאים הפונדמנטליסטים, שורפי האסמים ומשיחי השקר. נשיא המדינה עובר בימים אלה מעט מן המעט ממה שעוברים ראש ממשלת ישראל ובני משפחתו בשנים האחרונות, כנופיות רחוב אלימות, גם אם הם נושאים תארים, תפקידי עבר דרגות ואותות, אוחזים במכונות ירייה של שנאה וחרון בלתי נשלט ומטווחים את כל מי שמעז לצאת מהשורה. קנאים מופקרים אלה, החיילים הלא אלמונים בפלוגות שנאה מזכירים את מילות שירו של "יאיר", אברהם שטרן: "חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים, וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת. כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַייִּם מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת." ובימים אלה, כשסביב משכן הנשיא משתלחים אנשי האימה והצלמוות, נושאי לפידי הזעם ובפיהם איומים קיצוניים, אשר גויסו למטרת העל האחת והיחידה, הטעם היחיד לחייהם, הפלת ממשלה שנבחרה ברוב דמוקרטי מובהק. להבות האש מתפשטות מבית ראש הממשלה למשכן הנשיא על-ידי חוליות התבערה, וברחוב הסמוך הניחו חבית זפת רותחת נוספת לצד החבית המוכנה לראש הממשלה, ברוך הבא כבוד נשיא המדינה לכיכר הדיקטטורה המחשבתית ורחוב עריצות המיעוט בואכה פינת עברה חרון וזעם קדוש. ההסתה נגד נשיא המדינה מתעצמת, פרשיות עבר נשלפות מהבוידעם, השנאה לשעתה, האיומים מתגברים ממסעות ציד ועד רדיפה אובססיבית. חייו של נשיא המדינה בסכנה כמו חייו של ראש הממשלה ובני משפחתו, החבורה המופקרת וחסרת האחריות הזו היא אותה חבורה שהטילה חתתה על אזרחי מדינת ישראל בשנים האחרונות. השב"כ החדש, ראשי זרועות הביטחון השונים וגורמי האכיפה חייבים להוביל לחקירה את מטילי האימה, המאיימים, המתירים את דמם של נבחרי הציבור ולעצור את ההידרדרות הנוראה, רגע לפני שאומה שלמה תתייצב בכיכרות למחות דמעות אחד מעיני רעהו, ולשיר שירי תוגה וצער. נזכרתי בהבלגה מול ההסתה הפושעת, ברפיון מול האלימות הגואה, באלם מול שיח הגרדומים ולחשתי לעצמי באימה את שירו של מרטין נימלר. תחילה הם באו ולקחו את ראש הממשלה ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי בעדו ואז הם באו ולקחו את בני משפחת ראש הממשלה ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי בדעתו ואז הם באו ולקחו את חברי הממשלה הנבחרת ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר בתנועה הזו ואז הם באו ולקחו את אנשי הימין ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי איש ימין ואז הם באו ולקחו אותי - וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי.